הייתי כל כך עייף כשכתבתי את הביקורת התגובה כך שלא שמתי לב שסתרתי את עצמי. חשוב על מספר יותר טוב בצורה מסויימת אבל לא כתוב יותר טוב. אגב נראה לי שאת מפספסת את הפואנטה. שהיא שאני מייחס את הטיב בביקורת שלי מלכתחילה לצורת הכתיבה.

בוודאי שקראתי את הראשון! אין ספק שהוא יותר טוב נקודה. אבל אי אפשר להגיד שהשני נופל ממנו. אני דיברתי על אנשים מהמעגל הקרוב שלי. ידוע לי שישנה בעייתיות בספר השני מבחינה עלילתית. אבל שוב זו דעתך. וזו היא דעתי. אני לא בהכרח לא מסכים איתך כשאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שעל הראשון לא ניתן להתעלות מלכתחילה. מחכה לתגובתך.

אגב לא הבנתי למה התכוונת במשפט הראשון על ה"רמז הדק"

יונתן, כיוון שרמז דק מן הדק של ביקורת על ביקורתי את הספר השתרבב לביקורת שלך, אני חייבת לציין כי הספר הראשון של מר ורדון מבריק פי כמה וגם כתוב יפה יותר. קרא, ואחרי כן נדון בעניין תסמונת הספר השני.

מסכים בהחלט! בן שלום,אין ספק שביקורת ארוכה צריכה להכיל בתוכה את הביקורת על ה"מה" (שזו טיב העלילה) וה"איך" ובסופה לשלב את שניהם לדעה אחת סופית ומורכבת. אני קראתי את הספר לאחר שקיבלתי ביקורות לא טובות עליו כגון: "סימפטום הספר השני" בהקשר של "כבר היה די והותר בקריאת הספר הראשון" לאחר קריאתו הסקתי שהאנשים האלו כנראה עסקו יותר בחיפוש סיפוק עצמי במובן של לגלות את המשך העילה המפותלת בעצמם. כנראה שישנם אנשים שזה מה שמחפשים בקריאת ספרי בלשות. אני אישית לא מכיוון שאנחנו קוראים שכבר צפו בהכול (קולנוע) וקראו הכול. קח שכל מה שנשאר זה לרענן את הצורה. בכל זאת..הספר מצליח לעשות את העבודה גם מבחינב עלילתית בלבד. תודה על תובנתך. יונתן.

יש בכך הגיון מסויים הדבר נובע בד"כ מצורת כתיבת הביקורת ואורכה <> ה"מה" נותן מושג על תוכן הספר המבוקר. ה"איך" הוא סיכום ההתרשמות של המבקר.
בביקורת קצרה יש משקל רב ל"איך" ובדרך כלל זו לא בדיוק בקורת כמו שזו הערה מסכמת/המלצה חיובית או שלילית. <>
בביקורת ארוכה יותר יש מהשניים, אלא שניתן בדרך כזו לשלב היטב בין השניים ואף להבין יותר טוב איזה משקל יש ל"מה" ול"איך" בביקורת.