ביקורת ספרותית על בעקבות אלכסנדר הגדול - מסע מיוון לאסיה מאת מייקל ווד
ספר טוב

---

ספר מעניין, מאיר עיניים ולא שטחי ביחס לסוג של אלבום נשיונאל-ג'יאוגרפיק. בסה"כ לא מדובר בספר היסטוריה מעמיק, אבל הוא מעניין ומעורר סקרנות להעמיק יותר. המחבר ערך מסע שבו הוא וצוותו התחקו אחר מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון - מיוון להודו וחזרה, עד למותו בבבל. במסעם הם מנסים לאתר את האתרים והנתיבים המסוימים בהם צעד צבאו של אלכסנדר, ולפרש מתוך המציאות הגיאוגרפית והטופוגרפית, שלא השתנתה רבות בחלקים רבים של נתיב המסע (במיוחד במחוזות הנידחים של איראן, פקיסטאן ואפגניסטאן), את המהלכים של אלכסנדר כפי שתועדו. זהו אלבום צבעוני ומסקרן של מסע אנתרופולוגי-גיאוגרפי ללב אסיה, שמאפשר לנו לחזור לזמנו של אלכסנדר מוקדון.
דמותו של אלכסנדר מוקדון מרתקת אותי מזה זמן רב. טרם קראתי מחקרים מעמיקים עליו או איזה מקור היסטורי עליו, אולם כבר התגבש אצלי דימוי שלו, שספר זה הצליח לסדוק. בעבר נטיתי לראות באלכסנדר סוג של "כובש נאור", שפעל מתך חזון אוניברסאלי סובלני של יצירת תרבות אחת, שתטמיע לתוכה את תרבות המערב, עליה גדל, ואת תרבויות המזרח, מהן הוקסם. היה לי רושם שככלל הוא התקבל ללא גילויי התנגדות מיוחדת, למעט הקרבות שבהם היה עליו לנצח את דריווש מלך פרס. בספר זה נחשפתי לראשונה לפנים המכוערות של כיבושי אלכסנדר: הטבח וההרס של ערים ואוכלוסיות שלמות, פעמים רבות ללא הצדקה ברורה (גם במושגים של הימים ההם), שמטילים ספק גדול במטרות הנאצלות לכאורה של מסעו, המגלומניה שלו, שבאה לידי ביטוי גם כלפי מקורביו, והמאפיינים המאנים-דיפרסיים של אישיותו - הפער בין המנהיג הכל-יכול (והוא באמת התגבר על אתגרים בלתי-אפשריים ובצדק היה נערץ על פקודיו) אל מול התנהגות כמעט ילדותית לעתים, שמעידים על חוסר בטחון עמוק (שבאופן פרדוקסלי, יכול היה דווקא להיות המקור לתעוזה שלו).
הספר משובץ במובאות מהמקורות ההיסטוריים השונים עליו, מהם ניתן ללמוד גם על אישיותו. לאחר שכה נהניתי מהרומן ההיסטורי המשובח על ילדותו של אלכסנדר, "אש משמים" (של מרי רנו), נהניתי לאתר את הפריטים הביוגרפיים מהם הסיקה המחברת על ילדותו של אלכסנדר (עליה לא ידוע כמעט כלום), כגון יחסו המורכב לאביו (כאשר אחד ממקורביו השיב לאלכסנדר באחד מהתפרצויותיו ש"כל מה שהשיג הוא חייב לאביו" - השליך עליו אלכסנדר את חניתו והרגו במקום - מעניין מה אלכסנדר היה מספר על כך לפסיכיאטר שלו).
בנוסף לאידיאולוגיה שלכאורה היתה מאחורי המסע, לא ניתן להתעלם מהרצון של אלכסנדר לחקור ולגלות עולמות חדשים - להגיע לקצווי ארץ - מאפיין כל-כך מובהק של התרבות המערבית. ניתן לראות במסע של אלכסנדר מעין אב-טיפוס של מסעות הגילויים הגדולים מהמאה ה-15 ואילך. אולם החותם העמוק שהשאיר הכיבוש ההלניסטי על העולם עד ימינו - הסינתזה בין חוכמות המערב (יוון) והמזרח (פרס, הודו, מצרים וגם היהדות) שהולידה בסופו של דבר גם את הנצרות והאסלאם - מתעמעם אל מול תיאורי ההרס והשחיטה, המלווים בהוללות של צבאו של אלכסנדר (וגם שלו עצמו). האם לא ניתן היה להגיע להפריה ההדדית הזו גם ללא המלחמות? האם לא היה זה עוד מסע כיבושים שמונע בעיקר מתאוות בצע מלווה בתאוות גילויים, מעין מבוא לכיבושים והקולוניאליזם המערבי?
מי שהחל את מסעו ליד חורבות טרויה בהקרבת קורבן לכבוד הגיבור אכילס, עלה על אכילס באכזריותו, אך מת משתיה מופרזת (או אולי הרעלה). כך נותר תלוי בחלל ציטוט מפיו של אחד מחכמי הודו שפגש בדרכו: " לשם מה עשה אלכסנדר את כל הדרך הזאת להודו?"

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על בעקבות אלכסנדר הגדול - מסע מיוון לאסיה