ביקורת ספרותית על הלקחנים - הלקחנים # מאת מרי נורטון

---

בילדותינו לא היתה לנו כמעט פנטזיה. לא היו שדונים ואלפים וגובלינים. גם לא מכשפים, וקוסמים, ופיות. אלה היו שייכים לאגדות של הילדים הקטנים. אבל לא אחרי גיל הגן. הפנטזיות שלנו היו אנשים קטנים, או כאלה ששינו גודל לסירוגין. תזכרו מה ראינו בטלוויזיה: נילס הולגרסן ואווזי הבר שלו, גברת פלפלת עם הכפית שלה, הדרדסים, הקטקטים, הדבורה מאיה....

וכך גם בספרים. הלקחנים הוא ספר שגיבוריו קטנים. אנשים של ממש, אבל קטנים. ויש להם גם פרנסה: אם אי פעם תהיתם לאן נעלמים כל מיני חפצים קטנים וחשובים, כמו עטים, מחטים, נעלי בית ועוד, זאת התשובה - הלקחנים לקחו אותם. אבל מי אלה בעצם הלקחנים? בספר אנחנו לומדים להכיר את פוד, הוא אבי המשפחה בחרוץ ובעל התושיה. המקור של השם שלו הוא המילה האנגלית הוותיקה לארנק, אבל מרי נורטון לא ידעה שהשם יתגלגל בשם של גאדג'ט טכנולוגי מבית היוצר של אפל. איתו גרה אשתו החרדה תמיד מעונית, ובתם בת העשרה הררית. הם גרים בבית נוח ונעים, במעלה הבית של אנשים גדולים, והם מרהטים אותו בנוחות ובשמחה מכל מיני מלקוח שנמצא על הרצפה או נשכח על מדף האח. לפעמים הם הולכים לבקר מכרים או קרובי משפחה, קטנים כמותם שגרים בקרבת מקום, ובסך הכל החיים שלהם די יפים וטובים. עד שהם כבר לא, מה שמחייב אותם לעקור מביתם הנוח ולחפש מקום אחר, שבו אנשים גדולים לא יוכלו לגלות אותם.

מרי נורטון רקחה ספר קסום על יצורים קטנטנים שחיים בהסתר בצל "אנשים גדולים" ומשתמשים בחפצים שהם לוקחים מהם. זה לא רק הגודל שמושך את הקריאה. זה השימוש עתיר הדימיון בחפצים שונים והסבתם לחפצים אחרים. בניית בית בובות שבו סליל של חוט תפירה יכול להיות כיסא או שולחן ובולים יכולים להכרך יחד לספרים. בית בובות מקסים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הלקחנים - הלקחנים #