ביקורת ספרותית על חידת ואלנברג מאת אלכס קרשו
ספר בסדר

---

ספר בנוסח עיתונאי על אדם מיוחד ולא רגיל.
האדם הוא ראול ולנברג, דיפלומט שוודי בבודפסט ברגעיה הקשים ביותר,השתלטות הנאצים על הונגריה.
ראול ואלנברג עושה את המתבקש מהומניסט כמוהו ומציל אנשים, בעיקר יהודים מהציפורניים הנאציות בהנהגתו של אייכמן.
ההצלה מופלאה ונבונה, לעיתים אם הוא נאלץ להציל חלק מקבוצה, הוא מציל את הדור הבא: ילדים וצעירים.
נכון,כי במידה מסויימת הוא מוגן, ועם זאת אין זה פשוט להציל כ מאה אלף נפשות וזאת בתקופה של בערך שנה, מאמצע 1944 ועד לסיום המילחמה.לפעמים הוא פעל לחילוץ היהודים מהטרנספורט ומהרכבת עצמה.
הוא לא נתן הצהרה לטובת שום נאצי בתום המלחמה, כי הוא היה שבוי אצל נאצים מסוג חדש(ראו בהמשך), וגם, אני מאמין שזה לא היה עולה על דעתו ( ראו קסטנר).
הסיום שלו נורא הוא נרצח כנראה על ידי סטאלין ועוזריו.
סיפור מרתק.
וכאן לוקח קרשו את החומר הזה ועושה ממנו סיפור עיתונאי פשוט,חסר תובנה,אוסף אקלקטי של עובדות ואנקדוטות שאינן משרת מטרה ממוקדת.
חלק מהאנקדוטות מענינות, אבל הן מסיחות את הדעת מהנושא המרכזי וחבל.
דמותו של ולנברג אינה בהירה יותר בתום הקריאה ואלמלא גדלות המעשה, הרי זה היה הופך לסיפור בנאלי.חבל.
בכל זאת למדתי משהו בספר זה.
על החידה של עלית הנאצים והפיכת "בני תרבות של גתה ואחרים לחיות, אומר ויזנטל ( ע 37)"..לכמה מהם היתה ילדות מוקדמת טובה ולכמה לא. כמעט כולם קבלו חינוך דתי, לאיש מהם לא היה תיק פלילי(לא מדויק),ובכל זאת הם נעשו רוצחים- רוצחים מומחים מתוך הכרה ואמונה. זה היה כאילו כשהם לבשו את מדי האס-אס הם תלו בארון את המצפון שלהם..".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חידת ואלנברג