ביקורת ספרותית על אני הלנה המופקרת מאת פרנצ'סקה פטריצו
ספר מעולה

---

ספר יפה הנצמד למידע המיתולוגי.כתוב בשפה מצומצמת הנותן כוח ועצמה לסיפור והרבה דמיון לקורא.
בעצם זה סיפור על החופש של האישה, זכותה לעצמאות, מיניותה ויכולת ביטויה בעולם.
הלנה מנסה, אבל כושלת בכל יעדיה.
קורות חייה מוכרים, הלנה נישאת למינלאוס , מלך ספרטה,יולדת את הרמיונה, מתאהבת בגברים חזקים וניטשת על ידם. בכלל זה גם פאריס, איתו היא בורחת לטרויה וההמשך מוכר, פאריס זונח את הלנה בטרויה, הקטור אהובה נהרג במלחמה.
היא זוכה בחופש בתחום מסויים (חיים עם אחרים גם במסגרת הנישואים) ואינה מסתפקת בזה.
אין היא זוכה בעצמאות מיסוג אחר אלא נשארת תלויה תמיד בגורם כלשהו (בעיקר גברים). לדעתי הסיבה היא הלנה עצמה. אין היא מפתחת תחום משלה, אלא מנסה תמיד להתחבר למודל האהבה האולטימטיבי תוך ביטול העצמיות שלה.זה לא עובד ואפילו מעיק ביותר על סביבתה.
כך היא נמצאת במעבר בין מצבים של אופוריה, שעמום ואומללות.
כל מה שאמרתי אינו גורע מההנאה שבקריאת הספר, הן בתיאור היחסים השונים בינה לסביבתה והן ברקע החיים בספרטה וטרויה.
ולבסוף סתם עובדה היסטורית שאינה קשורה לאגדה על הלנה. מלחמת טרויה לא פרצה בגלל הלנה. הלנה היתה (אם זה נכון), העילה למלחמה.
טרויה שוכנת ביציאה של הדרדנלים, במקום שבו עובר כל המיסחר מהים השחור, הקוקז ואסיה הקטנה. בתור שכזו , היא גבתה מיסים על כל הסחורות והשירותים שנתנה. עובדה זאת, לא היתה אהודה על תושבי המדינות המשלמות ובמיוחד יוון. וכשיש סיבה למסיבה אז חוגגים עד הסוף והורסים את טרויה.
מומלץ לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אני הלנה המופקרת