"הדברים הטובים ביותר מגיעים מהמקומות הכי פחות צפויים"

אני לא יודע כמה פעמים שמעתי את האמרה הזאת. היא יותר משומשת מ"תשמח במה שיש לך, אל תיעצב על מה שאין", "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך" ו"חמור לא עושה חצי עבודה. היא אפילו מתקרבת ל"תאכל את הירקות שלך!" ו"שבועיים בלי מחשב!" (ואני שומע את זה הרבה, תאמינו לי)
אז כן, לא ממש לקחתי את האמרה ברצינות. לא חשבתי שייקרה לי איזשהו משהו בלתי צפוי.
ואז יום אחד, בתחילת שנת הלימודים, בזמן שאני עובר ולוקח את חומר הלימוד לעשרת החודשים הקרובים, אני חולף על פני ערימת ספרי האנגלית, ועיניי נחות על ספר קטן בכריכה רכה. לא משהו מרשים.
"מה זה?" אני שואל בעניין את הספרנית. "זה בשביל השכבה שמעליך חמוד, אתה לא צריך את זה" היא משיבה ועוברת ללד הבא.
אז אחרי שהתמודדתי עם הדחף לתקוע בה סכין על שקראה לי "חמוד" הסתכלתי על הספר שוב.
היא אמרה שהוא לא בשבילי.
כך שברגע זה.
זו המטרה הנכספת בעולם.
אז כן, הגנבתי לערימה את הספר הזה. אל תגלו לאף אחד, או שאמצא אתכם. תיזהרו, אני מתנקש, ונינג'ה (והיפראקטיבי, אבל זה לא קשור). לא חשבתי שבאמת הספר שווה משהו, אבל הפיתוי היה גדול מדי.
אז כן, ממבט ראשוני, זה נראה כמו גרסה גרועה של "הענק הגדול הידידותי" של רואלד דאל. לא משהו שבאמת שווה להקדיש לו זמן. החלטתי לקרוא את הפרק הראשון ולזנוח את הספר. אבל, איך לומר....
הספר גאוני.
מדהים.
מושלם.טוב, כמעט. לא הייתי מתנגד לטיפה יותר אקשן
בלי לספיילר יותר מדי, הספר הזה מספר על ילד בשם מקס. מקס גדל בבית של ההורים של אמא שלו והוא לא בדיוק מקבל יחס...חם.
וזה לא עוזר שהגוף שלא גדל עוד ועוד.
וזה לא עוזר שאבא שלו הוא פושע, בכלא על שרצח את אמא שלו.
זה לא עוזר שכולם חושבים שהוא מטומטם. מצפים ממנו להיות מטומטם. כי כשכולם חושבים את זה, מה הפלא שמקס התחיל לחשוב את זה בעצמו.
למקס אין מוח. מקסוול קיין, הבן של הפושע קני קיין. מקסוול הגדול והמגושם. מקסוול המפלצת.
ואז פריק מגיע.
פריק הוא ילד מאוד מוזר, שהגוף שלו קטן והראש גדול. הוא יודע הכל על הכל, ובלי לשים לב, מקס ופריק מתחברים והופכים לחברים הכי טובים.
למקס אף פעם לא היה מוח עד שפריק הגיע ונתן לו להשתמש בשלו לפעמים.
אבל זה בסדר, כל עוד הם ביחד.
ביחד הם Freak the mighty. מחסלים דרקונים ושוטים ומהלכים מעל העולם.
אבל כמובן שזה טוב מכדי להימשך.
הספר נכתב בצורה סוחפת ומשעשעת. הסגנון והצורה של הסיפור, שנכתב מנקודת מבטו של מקס, מרתק ולא משאיר מקום לרווח לרגע. ספר נפלא ומרגש על חברות של שני ילדים נגד העולם. חברת שעוברת את כל המכשולים.
אז כן, יכול להיות שהתרגשתי מהספר, אפילו כמעט בכיתי.
וכן, יכול להיות שהייתי רוצה לשנות את הספר. כי זה לא הוגן. זה פשוט לא הוגן.
וכן, יכול להיות שהספרנית תפסה אותי.
אבל זה רק ספר.
לא ביג דיל.

אוי, בר מצווה. כזה דבר נפלא. עשרות אנשים,באים במיוחד בשבילך, כל אחד מהם צריך להביא מאות עד אלפי שקלים רק כדי לחגוג את העובדה שנכנסת לגיל הטיפשעשרה, ושמעכשיו יהיו לך הרבה יותר צרות עם ההורים.
וכמובן, כשמדובר באדם כמוני, היה צפוי שלפחות אדם אחד יביא כרטיס מתנה של סטימצקי, גדוש במאות שקלים לפדייה על ספרים מהמשובחים ביותר, ועוד בזמן שבוע הספר!
אז פלא שעכשיו אני מרגיש מנוצל?
תראו, אני לא מאמין שאף ספר הוא בזבוז מוחלט. לכל ספר יש את היופי שלו.ולמרות שדירגתי את הספר הזה "בזבוז של זמן" זה לא אומר שאין אנשים שייהנו ממנו. עובדה שיש כאן הרבה ביקורות טובות.
אז למה לא נהניתי מהספר?
קודם כל, הספר הזה מרגיש כמעט כמו חיקוי זהה של הספר הקודם. חבורה של ילדים מסכנים ומתוסכלים מגיעים למימד מופלא. מתברר שכולם שם יודעים על "בני האדם הנוראים" ובלה בלה בלה.ואז מגלים שהם "בעלי כוחות", הם מחסלים את המכשפה הרעה, אחד הילדים נהיה רע ואז חוזר להיות טוב הילדים מנצחים, הם גיבורים גדולים והם חיו באושר עד עצם היום הזה
וזו הסיבה העיקרית שלא סבלתי את הספר. כל מה שהסיפור הזה העביר לי הוא תחושה של "העולם שלנו הווא מקום נוראי ומגעיל וכל המבוגרים שקועים בדיכאון וברגשי נחיתות וכל הילדים הם מלאכים קטנים וטהורים"
אז בסופו של דבר, סיימתי את הספר תוך יומיים, פשוט כי בכלל לא שמתי לב למה שאני קורא. ואני מצטער לאכזב את ליאת רוטנר, אבל קיטש נשאר קיטש. נאיביות נשארת נאיביות ולא משנה כמה פיות זה דבר חמוד ומתוק.
והנה החלק השני שלא סבלתי- הדמויות. כאן רמת הקיטש עולה לשמיים. ליאת רוטנר חושבת שאם היא לוקחת את הגיבורים הראשיים שלה, ומסדרת להם עבר נורא ומלא צלקות, זה איכשהו אמור לכפר על העובדה שההתנהגות שלהם הגיונית בערך כמו של "כמעט מלאכים"(אל תשאלו)
אז איזה כוכבים לא קיבנו פה:
1- עלילה. זהה כמעט בדיוק לספר הקודם
2- דמויות. לא תודה. אני אשאר עם "קיץ אחד ביחד"
3- עולם. מאלאדר. עולם של "טובים" ו"רעים". איזה כיף.
4- סגנון. אין שנינות, אין צחוק. אין רגש. מייבש.

ולבסוף, הגענו לסיבה שאני בכלל כותב את הביקורת הזאת. לקראת סופו של הספר, ליאת מציגה רעיון מעניין מאוד, שאולי כל העולם הזה הוא אשלייה.שאולי יום אחד נתעורר במיטה בבית חולים ונגלה שכל מה שהיה עד עכשיו הוא חלום.הרעיון הזה שהה אצלי במוח כבר כמה זמן, ואני חייב להודות שליאת הראתנ אותו בצורה מעניינת. למרבה הצער, הרעיון החזיק קצת פחות מפרק. אבל בכל זאת, מגיע.

מסקנה- ישראל עוד צריכה קצת זצן עד שבאמת תוכל להיכנס לספרות הפנטסיה. עד אז, חפשו אותי אצל ריירדן.

"אתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש קצת כאילו איבדת חבר."(פול סוויני)

אתם מכיריפ את ההרגשה הזאת?לקרוא ספר כזה, שאתם באמת מבינים אותו? שאתם לא יכולים להפסיק להפסיק לחשוב עליו? שבכל רגע בחיים אתם רועים משמעויות ממנו מגיעות אליכם? כאילו הספר הוא זה שקורא אתכם, ולא אתם אותו?
לי זה קרא עם הסדרה הזאת
אני חייב להודות, זה לא הגיע מייד.הספר הראשון בסדרה, החור שברעש, הגיע אליי כאחד מ"ספרי אמא" מסוג הספרים האלה שההורים שלך ממליצים עליהם ומגלים כשעמום מוחלט או כבלתי מובנים בעליל. זה מה שחשבתי בהתחלה.
אבל אז הגיע יום אחד שיינו צריכים להגיש עבודה על ספר.ולמרבה ההפתעה, באותו רגע לא היה אחד בהישג יד. החלטתי לקחת את הסיכון שבמוות איטי וכואב משעמום ולנסות את הספר.בתהחלה זה לא היה קל.לא בהכרח קל להתחבר לסגנון הזה. הוא מעיק, וכבד, ומלא באמירות קשות שלא תמיד אתה מבין.
אבל זה קרה.
אני לא יודע איך נוצר החיבור, או מתי, אבל זה פשוט קרה.הבנתי את הסיפור ואת העלילה, העומס שמקודם היה כבד הפך להיות פתאום טבעי, כמו החתיכה האחרונה של הפאזל.
הספר הראשון היה כמו נהר גועש. חזק, מהיר, שוצף.הוא לא עז אותך לרגע, והמשיך להנחית עליך מהלומות, כל אחת שונה מקודמתה.הוא ריסק אותך וקרע אותך לגזרים.אבל זה היה כדי שתאסוף את עצמך, חזק יותר. הספר הראשון היה על ההתבגרות.
"אני חושב שאולי כולם נופלים, אבל אני לא חושב שזה השאל.השאל הוא אם אחר כך קמים"
הספר השני לא ככה. אבל זה מה שיפה. הספרים לא אותו דבר כל אחד שונה ומדהים בדרכו שלו, ואני חייב להודות שבספר השני נס התעלה את עצמו.
הספר השני הוא על שאלה. שאלה אחת ויחידה.למה?
למה אחנו שונאים?למה אנחנו נלחמים? למה אנחנו לא מקבלים את האחר, את השונה?
ועל זה הספר. על העולם הבוגר, המכוער. עולם שבו אין אשליות. בתוך העולם הזה טוד וויולה מנסים לשרוד וגם למצוא את התשובה.
הספר מדבר על אנושיות. על הדרך שבה אתה מגדיר את עצמך. על המחשבה "אני עושה את מה שטוב, שצודק.אני בצד של הטובים." אבל בעצם, מה באמת מבדיל אותנו מהאחרים. האם אנחנו באמת יותר טובים? ואם כן, מה נסכים להקריב למען המטרה שלנו?מה אנחנו מוכנים לעשות? האם נסכים למות למענה?
האם נסכים להרוג?
הספר הזה מדבר על כל זה ועל הרבה יותר. זה ספר מדהים. כתוב בצורה יפהפייה ויוצאת דופן. הוא משאיר לך מקום לחשוב, אבל עדיין משאיר אותך חסר נשימה. הספר הזה נכנס לתוכי ועשה שם בלגן ענקי. אבל כשמסתכלים טוב טוב, אפשר למצוא סדר בבלגן.
עכשיו, הערה קטנה לקוראי האנגלית שבינינו, חפשו את הספר המקורי. אני קראתי אותו במקור באנגלית,ולא יכולתי להניח אותו לרגע.
אני שמח שפגשתי בסדרה הזאת, ומחכה בציפייה ליציאת הספר השני(שגם אותו קראתי באנגלית) כדי שאוכל לכתוב עליו ביקורת.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!
איך זה יכול להיות???!!!

5 שנים! קראתי את הספר הזה לפני 5 שנים! לפחות שנתיים לפני שאפילו הכירו אותו!!!
ועכשיו,5 שנים לאחר הקריאה של הספר המדהים הזה, שאת האיכויות האמיתיות שלו אפרט בהמשך התגובה, אני משוטט להנאתי בסימנייה ומה אני מגלה???

מאות! מאות של ביקורות מכאן ועד למחרתיים! והרי זה הכול אנשים שקרו על זה שנים אחרי! שנים! יש כאן אפילו אנשים שקראו אותו רק אחרי התפרסמות הסרט, כשאני קראתי אותו בכיתה ב'!!! למה העולם כל כך אכזרי???
אז הכל בסדר, כבר הצלחתי להרגיע את עצמי(כן בטח) ואני מוכן לכתוב תגובה. אז נתחיל מ... ההתחלה, אני מניח?

היה היה לפני שנים ילד קטן ששמו לא יסופר מטעמי דיסקרטיות(מילה מוזרה) ששוטט להנאתו בין סיפרייה לסיפרייה. יום אחד, לאחר שלקחו את הילד(כלומר, גררו בשיניים וציפורניים) אל בית הילדה שממול, הילד הקטן דיבר עם הילדה וגילה שאבא שלה, שעובד בהוצאת ספרים, השיג לה ספר חדש דנדש שרק יצא.
אז כיאה וכנאה לתולעת ספרים מנומסת, הוא התחיל להזיל ריר והסתער למדף הספרים הקטן שבפינה, לקח את הספר, וברח. איזה חמוד.
היום הילד הוא כפר תולעת ספרים גדולה ובוגרת, אבל עדיין בכל פעם שהוא רואה את הספר הזה(שהוא קרא מאז כבר... 10, 20פעמים?) הוא מתחיל להזיל ריר ומסתער לכיוון הספר.
למה אתם שואלים?(אם אתם שואלים וגם אם לא)

עלילה, דמויות, העולם שמסביב, הרעיון החדשני(או היה חדשני), סגנון הכתיבה, סגנון הסיפורים(שנראה שבערך התחיל באותה תקופה), ההרגשה המצאותית ואפשר עוד להמשיך.הספר הזה הוא פשוט, בלי כל מיני זיבולי שכל, ספר אדיר! מצויין! מעולה!

ועדיין, לא אסלח לו על שמצאתי אותו כאן רק עכשיו, וכמובן על הזבל/סרט שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן
רשע שכמותי

אז תתארו לכם את המצב הזה
שיעור ספרות. זמן קריאה. לי אין ספר
למרות המצב המפתיע בצורה המפתיעה במפתיעותה(המפתיעה)כי שחכתי את הספר בבית, למזלי לחבר שיושב לידי יש ספר שהוא בדיוק סיים לקרוא. אז אני נחלץ מעונש בעור שיניי.
עכשיו. בדרך כלל, כשאני רואה ספר עם שם כמו אבא ארך-רגליים אני אשא את הארך-רגליים שלי ואברח. אבל, שיעור ספרות, אין ברירה.חשבתי נקרא עמוד או שניים כדי שיחשבו שאני באמת קורא

עד שהסתיימו עשר דקות הקריאה ההן עברתי את העמוד ה100

אז בוא נראה, על מה מביאים בדרך כלל 5 כוכבים.....

1- עלילה
2- דמויות
3- סגנון כתיבה
4- העולם מסביב
5- שונות

אז סביר להניח שכאן בדרך כלל הספר לא היה מקבל את כוכבים 1 ו4 והיה ספר בסדר
אבל.
(אתם לא רואים, אבל האבל הזה בעצם כתוב באותיות גדולות ומודגשות)
הספר מדהים.
אני מניח שלא באמת הגיע לו 5 כוכבים, אבל מאחר שזה הספר הראשון שאני קורא בז'אנר הזה, ארשה לעצמי לעשות את הבלתי נסלח ולתת לו קצת קרדיט

הסיפור מספר על ג'רושה אבוט, ילדה די ייצירתית מבית ייתומים די אפור ומשעמם, שמקבלת מימון לקולג' ממישהו.מישהו.יופי של התחלה(ממש)
אבל אז גיליתי ספר מתחיק ומעניין, עם דמויות מרתקות, במיוחד האישה הצעירה שמתחילה להבין שהיא בעצם לא מבינה כלום, ורוצה לגלות את העולם הזה ולהנות ממנו
אז הספר בכל זאת קיבל 5 כוכבים, והאמת שהתגובה הזאת על הספר היא קצת מאוחרת(בחודש) ממתי שקראתי אותו, פשוט אז לא יידעתי הרבה על הקטע של הביקורות. ספר קטן ונחמד על הדברים היפים בחיים. מצויין להעביר איתו שעות של קריאה בכיף
מומלץ בחום

וואו. וואו. פשוט וואו.
זה ספר מדהים מדהי מדהים, אני לא יכול לחשוב על ספר
כל כך טוב שקראתי כבר המון זמן.
זה ספר מדהים, שמתרחש בעולם עתידני ומלא באמיתות כואבות ומרגשות על החיים שלנו.
אני עכשיו קורא את ההמשך באנגלית ואני אומר לכל אלה שקוראים בעברית- "אתם חייבים לקרוא את הראשון ולחכות לשני, תאמינו לי שזה שווה את זה".
ספר מדהים, מרגש, יפה ומותח.
נהניתי והתרגשתי מכל רגע, והיו רגעים בסיפור שרציתי לבכות(ואני לא אחד שבוכה).
זה פשוט יפהפה.
מומלץ מאוד מאוד, בעיקר לבני נוער.

אין לי מילים. הספר אדיר. עלילה סוחפת, תפניות ,מתח, אקשן ,רומן מסובך(מדי), דמויות בודדות ומיוסרות.
יש פה את כל מה שספר פנטזיה מודרני צריך. סיום נהדר לטרילוגיה ואני לא יכול לחכות שתצא הסדרה הבאה. כבר הרבה זמן לא נהניתי ככה מספר(לפחות מאז הספר הקודם)

מדהים. בדיוק כמו הספר הראשון בסדרה. גם השני מדהים. הסדרה הזאת היא אחת הטובות שקראתי כבר הרבה זמן ואני לא יכול לחקות לראות איך זה יגמר

ספר יפהפה. מותח ומרגש לכל אורך הספר, ולא משאיר אותי משועמם לרגע. באמת סיום מצוין לסדרה מצוינת. נבניתי לכל אורך הדרך. כדאי לקרוא את כל הסדרה ואת זה במיוחד