הכל יש בספר המצויין הזה - מתח, תככים, הסטוריה, אהבה/יחסים, אומניות לחימה, הצצה לאורך החיים העות'מני ועוד ועוד...

גילוי נאות - אני מכיר את הסופר באופן אישי והוא משמש אותי כמגדלור של הגינות, רצינות ואמונה בעבודה קשה.

רוצו לקנות - יש כאן מאסטרפיס אמיתי וגאווה ישראלית.

מאוד אוהב לקרוא ספר שאני מרגיש שמישהו באמת התאמץ וחקר רבות וברא יצירה למען קוראיו.
בספר הזה אני מוצא תחומים שונים כגון הסטוריה, בוטניקה וגאוגרפיה שאליזבת גילברט, הסופרת, ממש ישבה ולמדה אותם וטרחה להעבירם לקורא בסגנון כתיבה אנושי מופלא.

יש ביצירה מסעות חובקי עולם, הסברים בוטניים פורצי דרך, מפגש עם תרבויות שונות ודמויות גדולות מהחיים.

אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר במנות קטנות (נאבקתי קשות לא לגמוע אותו מהר מדי), מידת ההזדהות עם הדמויות ויצירת הקשרים ביניהם דורשים מידה של הכלה.

למרות הסוף המייגע עם התעקשות על קישורים לא מובנים לחוקרים שעיצבו את תפיסת העולם המודרני הספר הוא יצירת מופת עיונית ואנושית.

אני דווקא פחות מתלהב מהספר, אכן תעלומה משפטית סבוכה וסוחפת עד כדי כך שנדרשתי לקרוא כמה פרקים פעמיים בכדי להתמצא בהתרחשויות ובדמויות, אך באמת חסר לי רובדים נוספים מלבד התעסקות אין סופית במקרה עצמו, אולי הרחבה בסיפור ההתאהבות של ראלף פאטון עם המשרתת (בלי פרטים מזהים מצידי) או לקחת את הקורא לסיור בנופי האיזור ובאופי תושביה
אני מחפש בספרים עומק והשראה, גם בספרי מתח, וכאן לא חוויתי את שניהם.
למרות זאת נהניתי לקרוא ספר על ההתקופה שבה אנשים חיו ללא אמצעי המדיה העכשווית ואמצעי החוק ממש התעסקו בחקירה ללא העזרות טוטלית במז"פ.

לאחרונה חוויתי משבר קריאה מאוד מתסכל ומרגיז, הגעתי לשני ספרים של אלנה פרנטה- "הבת האפלה" ו "ימי הנטישה", וראו זאת פלא המשבר חלף עבר לו.
אלנה יודעת בהחלט לכתוב ישר לתוך הנשמה, אתה חש על בשרך את יסורי גיבוריה- נשים לפני או אחרי גירושים עם כל החבילה (ילדים וכל הסוגים של תסכול).

למרות זאת אין כאן כתיבה למופת אלא מלל נשי אין סופי (חפירות בסלנג) שבמצב רגיל לא הייתי מתקרב אליהם.
ההוויה האיטלקית מוצאת אותי מסוקרן וזה מוסיף לצד החיובי של המאזניים.
לסיכום: לנשים - מומלץ, גרושות/לפני גירושים - חייבות, גברים - רק אם אתם במצב של תסכול/מזוכיזם.

מאוד אהבתי את הספר, יש בו סיפור על ישראלים צעירים - הלבטים וההתנסויות שלהם (סיני כן או לא, הודו כן או לא, ת"א כן או לא, לימודים כן או לא, זוגיות?).
יש בו סיפור על משפחות בצומת דרכים - גירושים, משבר אמצע החיים, הקושי בניהול קריירה ובגידול ילדים.
ומתחת רוחשת האדמה בטראומה של הגיבורים המרכזים שחוו בגוף ראשון ושני את זוועות המשטר הצבאי בארגנטינה.
בתור תושב אזור שעריים ברחובות היתה לי חוויה נעימה לקרוא את חלק מהעלילה בנוף ילדותי, סוף הספר מתקתק מידי לטעמי אך בכל זאת ממליץ בחום.

בהחלט ספר מעניין ושווה את המאמץ הלא קל לסיימו , הסופר נוטה להכנס למחשבות פילוסופיות/תאולוגיות/פסיכולוגיות ללא הרף ולכן העלילה נקטעת שוב ושוב והקורא יוצא מותש למדי, יצא לי לקרוא פסקאות שלמות בפעם שניה בכדי להבין את ההקשרים הרבים והמאתגרים, ממש מלאכת מחשבת של ידע רב ותובנות רבות על החיים - "מדוע, היה יכול לשאול, זה כה מסובך, כה קשה, לנהל חיים רומנטיים וחיים של מודעות מלאה?".
ספר מומלץ ונראה שאקרא עוד מספריו של טום רובינס, ללא ספק אני מצדיע למתרגם, בועז וייס, על הסבלנות וההתמדה.

אני די משוכנע שהספר הוא אחד הטובים שקראתי - הקצב שלו ועומק הרגשות קושרות, אותנו הקוראים, יחד בחוויה חזקה של אישה שהולכת עם האמת שלה עד הסוף, בעיקר בגלל שברור לנו שאנשים כאלה ואהבות כאלו כבר לא קיימים בעולמנו , ספר קטן שמשאיר רושם ענק.

ספר מעוערר השראה, מאוד נהנתי להכנס דרכו לרוח התקופה וללבטים והשמחות שהיו מנת חלקם של האנשים אלפי שנים מוקדם לימינו.

הסופרת נותנת לתחום הרומנטי להכנס במידה מוגזמת מידי, לטעמי, בכל התנהלות הפרסונות בספר, לדעתי היו לאנשים טרדות רבות אחרות בתקופות אלו מלבד מחשבות בלתי פוסקות על האהבה ומימושה בכל דרך.

לקראת סוף הספר האירועים קורים מהר מידי (גירושין , פיוסים , מלחמה, שלום , זה הלך לשם וההם הלכו לפה) יותר מידי מידע על מעט עמודים , הספר יוצא מהקצב האיטי והנכון שלו ,יצאתי אתמול בלילה בתחושה חמוצה של "דד ליין" אכזרי מטעם ההוצאה כלפי הסופרת.

בהחלט אקרא עוד ספרים של חוה עציוני-הלוי בתקווה שבהם אשפר את הרושם.

מישהו צריך לעשות סדר בעולם הכתיבה - נשים יכתבו על גרושות בלבד וגברים על גרושים בלבד.

קצת נמאס לי שנשים תמיד צודקות וגברים מתייסרים בלי סוף ועושים רק טעויות, רבותיי הנשים הם לא פחות אכזריות מגברים ההבדל הוא שהן יודעות איך לתמרן את הגבר הגרוש לעתיד שיפול לכל הבורות.

כן כן אנחנו בעלי הכוח ובד"כ מטומטמים גמורים, אבל (טטם....) גם אתן לא פחות אשמות באלימות הזאת (פיזית ומילולית) וכל היסורים של הילדים וקרובי המשפחה.

לגבי הספר עצמו, כפי שאמרתי, לאישה שמנסה לתאר גבר בשלבי הגירושים אין שמץ של מושג מה זה אומר - הגבר בד"כ מתעסק עם קשייו הכלכליים (משלם מזונות מרגע הגשת תביעת הגירושים), כלוא בין יצריו להגן מפני תוקפי משפחתו (שלמרבה הצער זו אשתו הנוכחית) ובין ההכרה שכל מילה או תנועה לא במקום תשים אותו בכלא לכמה ימים ותוסיף תחמושת לצד השני.

גברים צריכים להגן מפניהם על עצמם, הם לא עסוקים כרגע ב"מציאת זמן איכות עם הילדים" בסערת הגירושים, הם לא יבזבזו את הונם המידלדל על קנייה לא מבוקרת של בגדים וממתקים , הם לא יסתבכו עם החברים האחרונים שנשארו להם (גניבת רכב של חבר) והם לא יסתבכו אם החוק יותר ממה שגרושתם העתידית כבר סיבכה אותם אלא אם הם שוקלים, לצערנו, לגמור את כולם.

הספר מעלה תובנות על מושג "השתיקה והפאוזה" כפילוסופיה ולאורך ההיסטוריה וניכר שהסופרת מתמצאת יפה בסוגיה.
כמו כן נהניתי להחשף לבעיות של גולה בארץ זרה כגרמני שמנסה להראות אמריקאי לכל דבר , הפתרון המוקצן שהסופרת התמודדה עם הנושא רק מחדד את ההוויה של אנשים אלו.

לסיכום ספר קריא ומומלץ לאנשים מכוכב אחר.