"סאגה" של התישבות בדקוטה במאה ה19 בארה"ב.
המתישבים מגיעים ממדינה סקנדינבית ( דנמרק), אל ארץ " לא מיושבת", מסמנים טריטוריה ועובדים בחריצות ראויה למופת.
אין כמעט קונפליקטים. אפילו מזג האויר נפלא גשם, קיץ נחמד שלג בחורף. האזור גן עדן ערבת עשב עשירה, מנוקדת ביערות, מים יש בשפע, ברווזים ודגים בנחל ובאגם. מה צריך עוד?
נוסף לזה יש חברים תומכים. עזרה הדדית נוסח המושב השיתופי.
אפילו הקשר עם האינדיאנים חברותי, הם באים, למקום פולחן וקברים בראש החלקה , אבל ריפוי מוצלח של ראש השבט פותר את הכל כולל מתנה של פוני למתישב ה"רופא".
כל בעיה מסתיימת מיד בסוף הפרק למרות שכותרתה היא מבהילה " האסון" - הפרות נעלמו כי חפשו שור, ואדון פר-הנסן מייד הלך להחזיר אותם ועמו עגל מגודל.
יש גם מוות , אבל היכן אין בארועים כאלו או בכלל בעולמנו?
ספר שהוא נקרא באנגלית " NON STORY".
היו לי תמיהות פה ושם
כשקראתי את הספר אמרתי לעצמי " רגע גם לנו יש סיפור דומה" כל ההתישבות החלוצית ושל הישוב הישן בארץ.
ניקח את "גיא אוני" של לפיד, הסיפורים על הבילויים, פתח תקווה וכו. כמה קשיים,אכזבות ונטישות עברו המתיישבים עד שהתבססו.
נמולם הסיפור הזה הוא קייטנה.
אולי משהו קצת מאוירת הספר מצויה בספר של משה שמיר "במו ידיו". הפתיחה היא "אליק נולד מן הים", כמו ונוס. לא היה לפניו כלום והוא יצר את ההיסטוריה בארץ. לקח לנו הרבה זמן לשרש גישה זו.
יש רצף התישבות בארץ שקדם לעליה הראשונה, וגם ערבים גרו כאן.
בספר האידיאנים הם משהו אפיזודי, גם כשמשחיתים להם מקום פולחן קדוש.מענין אם זה כך למה הנחל נקרא "סו"?
