פעם, בהקשיבי ל"קול המוזיקה", שמעתי אומן האומר את המשפט הבא "כולם חושבים כי קשה לנגן מוזיקה עצובה,אבל, באמת קשה יותר לנגן מוזיקה שמחה ולהביא אותה לידי שלמות".
הספר הזה הוא רצף בספרים מלנכוליים שקראתי באחרונה.
אבל הוא כתוב טוב.
בלטינית יש משפט " מגנה סיוויטה, מגנה סוליטודה", עיר גדולה , בדידות גדולה. הספר מדגיש את הענין.
נושאו הוא החיפוש של הפרט בעיר הגדולה.
מדובר בבחור, הגדל, בניכור, קודם כל של עצמו, אחר כך לסביבתו. הוא חי, עובד ואפילו מתחתן. אבל, הכל מצופה בטפלון. אין נגיעה מעמיקה בו ובנפשו.אין "שימחת טיפשים" של התאהבות והמשכיות בה. הכל מין ארועים בדידים.
הספר ערוך גם בפרקים קצרים, הוא גם קצר באורכו (167 עמוד עם הפרשנויות הנילוות).
אני חושב כי זאת בחירה שלו.וגם אם הוא היה חי בכפר, הוא היה מרגיש בודד.
( בסרט "מזימות בינלאומיות" של הצ'קוק, עומד הגיבור במקום פתוח ושם הוא מותקף על ידי מטוס ריסוס.)
בקיצור ההמלצה שלי לספר:
א. לקרוא אותו בראש פתוח.
ב. לא ברצף של ספרים מלנכוליים (לצערי יש הרבה כאלה ומעט ספרים שמחים).
אפשר לקבל תובנות על הפרט.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
