ביקורת ספרותית על המשוואה של דנטה מאת ג'יין ג'נסן
ספר לא משהו

---

הספר העוסק במדע, קבלה ופילוסופיה, מתנהל בשני מסלולים. האחד - צופן תנכ"י, והשני - מדעי (מכניקת הגלים).

מי שמדע בדיוני הוא כוס התה שלו - כנראה שיתחבר לספר.

ובקצרה. מדובר על מספר דמויות שמתחברות למטרת חיפוש תשובה לשאלה הנוגעת ל"חוק טבע של טוב ורע"... כאשר מגיעים החוקרים (רב ירושלמי, מדענית אמריקאית ועיתונאי אמריקאי) ורודפם (סוכן משרד ההגנה האמריקאי) לקרחת יער באושוויץ בחיפושם אחר כתב יד מסוים, הם נעלמים בהבזק ב"חור שחור" - כל אחד לכוכב לכת אחר, לפי תכונותיו האישיות.
הספר מתחלק לשלושה חלקים:
החלק הראשון - (עד עמ' 248) הינו סיפור רגיל, איכשהו.
החלק השני - (עד עמ' 466) כולו מדע בדיוני.
החלק השלישי - חוזר לקרקע.
אם אתם מתעקשים לקרוא את הספר על כל 530 עמודיו, ואתם לא בקטע מדע בדיוני, יש לי הצעה מעט מגונה עבורכם: דלגו על החלק השני, והמשיכו ב"טבעיות" בחלק השלישי, שלצורך זה כתבתי את מספרי העמודים (אצלי זה עבד מצוין, וקראתי ברפרוף...). הדבר היחידי שהפסדתם מהקטע השני, הארוך והמייגע הוא שקלדר פריס הוא פול. זהו.
ואין זה משנה בכלל מבחינת התוכן הכללי.
מה אומר לכם. גם אימרות כמו: "...פתרון מכניקת הגל יהיה הדבר הגדול ביותר מאז המצאת הלחם הפרוס..." לא עשו לי את זה.
בקיצור, לא תנ"ך ולא מדע, ובהחלט ייתכן שלא פירטתי במדויק בכל דקויות העלילה, אולם הקו הכללי מובן.
אולי מופרך, במקרה הטוב - למרות הכתיבה המעניינת משהו...
ממש לא נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על המשוואה של דנטה