ביקורת ספרותית על רק בוקר קיץ, לכאורה מאת יעל משאלי
ספר בסדר

---

ספר של בכיינות וקוטראי.
לכאורה אישה נשואה, השופכת את עצמה, קרביה, נפשה, בעלה וילדיה.
כולם מרוחים על דפי הספר, ללא אור, הדבר היחיד העומד במרכז הספר זאת הכותבת. אישה היולדת ילדים כי כך צריך, לא כמקור חיים ואור. מזניחה את עצמה כנועה לצרכיו של "הוא" ( בעלה).
מין חיה שבויה בכלוב. זומבי מהלך.
את הפירוט היומי תוכלו לקרוא בספר.
הסיום הוא מינוף של האישה ממצבה על ידי כתיבה ומאהבת של הבעל שגורמת לשידוד מערכות ביניהם.
מתואר כאן דיכאון מתמשך.
לא כיף לקרוא את הספר. אולי הוא מיועד לפסיכולוגים,פסיכיאטרים יועצים כאלו ואחרים. או אולי גם למציצנים או אלו האוהבים סבל ללא תכלית של הזולת.


הספר כתוב טוב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על רק בוקר קיץ, לכאורה