“ספר של בכיינות וקוטראי.
לכאורה אישה נשואה, השופכת את עצמה, קרביה, נפשה, בעלה וילדיה.
כולם מרוחים על דפי הספר, ללא אור, הדבר היחיד העומד במרכז הספר זאת הכותבת. אישה היולדת ילדים כי כך צריך, לא כמקור חיים ואור. מזניחה את עצמה כנועה לצרכיו של "הוא" ( בעלה).
מין חיה שבויה בכלוב. זומבי מהלך.
את הפירוט היומי תוכלו לקרוא בספר.
הסיום הוא מינוף של האישה ממצבה על ידי כתיבה ומאהבת של הבעל שגורמת לשידוד מערכות ביניהם.
מתואר כאן דיכאון מתמשך.
לא כיף לקרוא את הספר. אולי הוא מיועד לפסיכולוגים,פסיכיאטרים יועצים כאלו ואחרים. או אולי גם למציצנים או אלו האוהבים סבל ללא תכלית של הזולת.


הספר כתוב טוב.”

“סיפור נפשן המעונה והמענה של שתי נשים השזורות זו בזו, משפיעות ומושפעות אחת על רעותה, תלויות, אוהבות, שונאות.
סיפור עשיר בפרטים מהעולם החרדי ונקודות ההשקה שלו עם העולם החילוני, כתוב כנשימה אחת עד שנגמר האויר בריאות.
ספר לא קל לקריאה אבל משאיר אחריו חותם.
שתי נשים שהן אחת שהן המון אחרות.
מומלץ.”

“כתבו כבר "ספר קשה" ואני אכן מסכימה, סיימתי לקרוא את הספר והרגשתי שאני בעצמי נכנסת לדיכאון. רק זה אומר כנראה שהספר הוא טוב, לא?
אבל בכל זאת, לאורך כל הספר היו לי שאלות, קיויתי (בהתבסס על הכתוב בכריכה האחורית) שבסוף הספר אני אבין הכל, אך ממש לא כך קרה.
מה זו המחלה הזו של עמליה? (אני לא אוהבת לנחש, אוהבת שהדברים כתובים ברור).
איך היא מתקשרת למספרת הסיפור (שרק עכשיו אני שמה לב שבעצם אין לה שם)?
והסוף לא ברור, נותר רק לנחש מה קרה שם.

בנוסף, פה ושם הסופרת כותבת דברים שהם סטריאוטיפיים למדי, אני מתכוונת דברים שהיא כתבה על המגזר החרדי, אבל אני מקווה שגם מה שהיא כתבה על החילוניים הוא סטריאוטיפ שרחוק מהמציאות (כי אם לא אז זה עצוב מאוד).

באמת קשה לי לדרג את הספר, מצד אחד הוא קשה, מרגש, נוגע ללב מצד שני כ"כ הרבה דברים לא ברורים. בסוף בחרתי
ספר "בסדר" כי באיזה שהוא מקום הצטערתי שקראתי אותו.”

“כתיבה יפה אך העלילה לא כל כך מובנת. נשארתי עם סימני שאלה. משהו היה חסר בו. קראתי את כולו כי נשארתי במין תהיה לא ברורה רציתי להבין אותו אבל אפילו אחרי שסיימתי משהו כאילו היה לא פתור...”