ביקורת ספרותית על הדודה שלי מרחוב הנביאים מאת יורם טהרלב
ספר מעולה

---

ביום שישי התולעת הקטנה חזרה מבי"ס עם ספר ששאלה בספרייה הבית ספרית. בשבוע שעבר היא שאלה ספר על גלילאו גליליי וקראה בו ברצינות גמורה עם בקשות להסברים מדי פעם ואילו הפעם שמעתי אותה מתפקעת מצחוק. אחרי שסיימה היא הודיעה לי שאני חייבת, אבל ממש חייבת לקרוא את הספר. מה לעשות, אבל האמא עסוקה קצת, יש תינוק לקלח ולהאכיל, יש כביסה לקפל... אז שכחתי. אתמול בשעת משחק משפחתית שנהוגה אצלנו בין השכבת הקטן לבין השכבת הגדולה, בה היא קובעת את המשחק המועדף, התולעת הקטנה הודיעה שהיא מוותרת על טאקי לטובת קריאה משפחתית. מהי קריאה משפחתית? התולעת יושבת על הספה בין אמא ואבא וכל אחד קורא בתורו שורה מהספר.
מה אני אגיד לכם? באמת מצחיק. ספר פשוט חמוד ומשעשע.
לא יודעת אם המסר של להביא אחים לעולם כדי להרגיע אחים אחרים הוא מסר כלבבי, אבל לפעמים אפשר לעזוב מסרים ופשוט להנות מספר מקסים, מה גם שבכל זאת המסר העיקרי הוא אהבת ילדים ללא כעס מיותר. הלוואי והיה כזה פשוט גם במציאות.

זה אחד הקטעים המועדפים עליה:
...עוד לפני השניים למדו לעמוד
התברר ששניהם מוסיקלים מאוד
אל תוך הסלון זחלו הפעוטים
ומיד הם ניגשו לחפש תקליטים.
כל תקליט הם העיפו, זרקו, גילגלו,
וכמה תקליטים הם אפילו אכלו!
ואמא לא ידעה כבר מה קורה לה:
מהפטיפון שלה הם עשו קרוסלה!

נכון שנאלצתי להסביר מה זה פטיפון, כולל תמונות מהאינטרנט, אבל היה שווה:-)

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הדודה שלי מרחוב הנביאים