נקרא בנשימה אחת, שעתיים עברו כרבע שעה ובהנאה גדולה :-)
החלטתי להתחיל את הביקורת עם הסבר קטנטן על שם המחזה ״פיגמליון״. במיתולוגיה היוונית פיגמליון היה פסל, שפיסל פסל בדמות אישה והתאהב ביצירה שלו... ( נכון, אתם יודעים זאת)
הסיפור פשוט. פרופסור היגינס, מומחה לפונטיקה בעל תשוקה עזה לעבודתו, נתקל באלייזה דוליטל, מוכרת פרחים ענייה בעלת דיבור המוני, ומחליט תוך התערבות עם חברו, קולונל פיקרינג, להפוך את אלייזה לליידי אמיתית, בעלת דיבור נכון וגינונים חברתיים.
המחצית הראשונה נקראת בקלילות, מאוד מבדרת ומשאירה רושם טוב. לעומתה, המחצית השנייה מעלה נקודות למחשבה וגורמת להתפכחות.
במהלך קריאת המחצית הראשונה, התרשמתי שאני קוראת וריאציה חדשה לסיפור סינדרלה והייתי בטוחה שאני יודעת את ההמשך.... כאן חיכתה לי הפתעה, לנגד עיני הסיפור קיבל תפנית, נחשפתי לפרטים חדשים, הבנתי שבמחזה הזה יש כמה פסלים ולא אחד, הבנתי שאלייזה אינה אותה סינדרלה תמימה וכנועה, שמחכה לנסיך על הסוס הלבן. אז מי זאת אלייזה? אלייזה היא בחורה צעירה, שלמרות מעמדה הנמוך והדיבור ההמוני, היתה גאה בכנותה ובעצמאותה. היא חכמה, אנושית, בעלת דעה משלה, באומץ ובחוכמה היא הצליחה לצאת ממצב, שרבים אחרים היו משלימים איתו ומאפשרים שימשיכו לפסל אותם הלאה, הלב והנפש שלה אציליים לאורך כל המחזה.
את הדמות של אלייזה כל כך אהבתי, עד שאיני אובייקטיבית מספיק לכתוב גם על היגינס, אני יכולה רק להגיד, שצריך עוד לחשוב מי פיסל את מי יותר.
יצירה מבריקה, אירונית, שנונה שלועגת על הצביעות וההתנשאות.
![פיגמליון [1984]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/46552.jpg)
