ביקורת ספרותית על כל מה שנהרס כל מה שנשרף מאת ולס טאואר
ספר לא משהו

---

אטיודים לכתיבת סיפור. או סיפורי NON STORIES.
ועם זאת בחלק מהם יש קסם והבטחה לסופר בעל יכולת.
נתחיל בשם הספר. אין בו דבר המעיד על תוכנו. אין דברים נשרפים. נעבור לכריכה האחורית איני בטוח כי מדובר במפסידנים , אלא אם כן לפי תפיסת העורכים כל אדם המנסה לבנות, נתקל במיכשולים וצריך לנסות מחדש הוא מפסידן.
מפסידן, בעיני , הוא אדם המבטיח הרים וגבעות ומנחיל לו ולסביבתו מפחי נפש.
אין בסיפורים הללו כל דבר מיסוג זה.
האמת היחידה היא כי מדובר באנשי יום יום, לא טייקונים, לא עורכי דין חשובים בעיקר בעיני עצמם ועוד.
המשימות או הפעילויות שהם לוקחים על עצמם נובעות ממצב שהם מצויים בו, או שנקלעו אליו.
במרבית המקרים תגובתם רציונאלית. ולכם אין מה לספר יותר מדי, אלא אם כן מדובר בבנך או קרוב משפחתך.
הקסם בחלק מהסיפורים הוא במארג החברתי שהם יוצרים מסביבם, יום יומי ,פשוט עדין ואנושי.
היות והמצבים חוזרים על עצמם, הרי זה מתחיל לשעמם.ולבסוף כאשר צעירה פוגשת מבוגר והם שותים בירה ביחד ונוצר קשר ברמה כלשהי , זה כבר נראה טריוויאלי.
לא הייתי בוחר בו ל"אחד מעשרת הספרים הטובים לשנת 2009" אלא אם כן יש לי קשרים או דבר אחר עם המו"ל או מישהו בעל ענין.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כל מה שנהרס כל מה שנשרף