ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 באוגוסט, 2012
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
אני זוכרת המוני פרטים מיותרים. מספרי טלפון של חברות שלא ראיתי מכיתה ג', ציטוטים ארוכים מספרים שאני לא סובלת, צעצועים שהיו לי בגן, שיחות שניהלתי לפני שנים, והרשימה עוד ארוכה. ובכל זאת, אילו מישהו היה מאיים לקחת ממני את כל הזכרונות השוליים הללו הייתי נתקפת אימה.
ג'ייק חולה באלצהיימר. הוא מנסה לתפור את פיסות חיו אלא שהמחט הולכת ונשחקת, הבד מתפורר והקרעים הולכים ומתרחבים. ג'ייק חולה באלצהיימר ולכן נידון מראש לכישלון. אשתו כבר מתה, בנו בכלא והוא אינו יודע מדוע. ג'ייק מנסה להאחז בכל כוחו במה שנדמה לו שהוא זוכר. אך האם מה שנדמה לו כאמת הוא רק יציר דמיון של זכרונו המתעתע?
מהי המציאות? האמנם יש לה ממש מחוץ לזכרון שלנו? האם הזכרון מהווה הוכחה לקיום? מה קורה כשאנחנו העדים היחידים לעברנו?
האם אנחנו יותר מאוסף הזכרונות שלנו?
הארווי לא מנסה לתת תשובות לכל השאלות הללו שעלו בראשי בזמן קריאת הספר. היא לא מתיימרת.
היא מתארת כצופה את המתרחש בחייו של ג'ייק, ולא נוקטת עמדה. הספר נע בין זכרונות מהעבר בתקופות שונות, לבין ההווה בו ג'ייק מנסה לתת משמעות לכל מה שהוא עדיין זוכר ולהבין את מה שכבר נסתר מבינתו. בתחילה ג'ייק מספר את זיכרונותיו באופן קוהרנטי. אחר כך מתגנבת המחלה לתוך הסיפור ומבלבלת בין הזיכרונות והזמנים. ככל שמתקדמים בקריאה ההבנה של מה שקורה מצריכה מהקורא יותר ריכוז ותשומת לב. בדיוק כמו מג'ייק. כך מצליחה הארווי לגרום לנו שמץ מהתחושה של אדם שהוא בדרך לאין. כדרך אגב נפרש לפנינו סיפור חייו של ג'ייק כסיפור מתח. שום דבר אינו כפי שחשבנו. התיאורים של הארווי מינימליסטים והכתיבה שלה רהוטה באופן מעורר קנאה. אין בספר בכיות קורעות לב או משפטים בומבסטים מיותרים. הכאב מתגנב ללב כמעט בהחבא ומכה בכל הכוח.
קשה להאמין אבל זהו ספר הביכורים של הסופרת, והיה מועמד לפרס בוקר ולפרס אורנג'. ספר מעולה, לא קל לקריאה, שלא נותן מנוח.
אני חושבת על אמא שלי שהיה לה זכרון פנומנלי ובשנים האחרונות הוא הולך ומדרדר. לא, זה לא אלצהיימר, אבל בכל זאת זה עצוב לי נורא. פעם כשהייתי מספרת לה משהו היא הייתה זוכרת כל פרט, ואילו כיום אני נאלצת להתרגל לספר לה שוב ושוב את אותם הדברים. מפחיד.
הלוואי שלא היינו צריכים להזדקן. הלוואי שתמיד יהיה מי שיחבק אותי ויגיד לי שיהיה בסדר.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה cujo!
|
|
|
cujo
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
בקורת מצויינת
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה קוראת הכל.
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יפה, מרגשת ומסקרנת מאוד.
אני רוצה לקרוא את הספר הזה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה עולם.
קשה להזדקן בכלל, אבל כשהראש מפסיק לעבוד אנחנו מפסיקים להיות עצמנו.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה חמדת.
לפעמים קשה להיות אופטימיים.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יפה ומרגשת.
אכן, מחלה נוראה. קל יותר לקבל את כליון הגוף בעוד הנפש שלמה מאשר את ההיפך. (וכמובן שזו אמירה פשטנית, שהרי הגוף והנפש, whatever that may be, קשורים זה בזה.)
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
בלו בלו -אני מחבקת אותך .
חייבים להיות אופטימיים .
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה yael -
גם התגובה שלי למה שמפחיד אותי הוא בריחה...
לא ידעתי כאן למה אני הולכת. חברה המליצה והשאילה לי אותו, ופשוט נשאבתי פנימה. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה יעל.
כן, זה ממש עצוב. וגם אני מאמינה שהזכרונות שלו הם המהות שלנו.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה אפרתי
גם על השבח וגם על החיבוק...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה שין שין!
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
איזה אומץ בלו-בלו לקרוא על הנושא!
אני מתרחקת ממנו קילומטרים, כאילו אם לא אקרא הוא לא יהיה...
|
|
|
יעל
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
בלו בלו ביקורת נפלאה
לצערי נאלצתי לראות את סבתו של בעלי עם מחלת האלצהיימר, שהלכה והחמירה עם השנים, עד שנפטרה לפני כחודש. זה מחזה מאוד עצוב. אני מאמינה שהרבה ממה שאנחנו הם הזיכרונות שלנו, וכשאלה נעלמים אובד גם חלק מהאדם אליו הם היו שייכים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מרגשת וכואבת
וממש מריצה אל הספר. ואני שולחת לך חיבוק וירטואלי. לא, אני לא יכולה להגיד לך שיהיה בסדר. אני רק יכולה להגיד שאני מרגישה מה שנמצא בלבך.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
בקורת מרגשת ונוגעת.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה קיסרית.
|
|
|
הקיסרית הילדותית
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
