מהעמוד הראשון הייתי -שם- בלונדון .במזג -האוויר האפרורי והמנוזל משהו,באנגלים הכל-כך נימוסיים ,באופן דיבורם ומחשבתם,והכי- הכי -בהתאפקות ובאנדרסטייטמנט בהתנהלותם.
ואת מי פגשתי בלונדון בתחנת פדינגטון ?
דב אחד -חי ומדבר,שעיר -בפרווה מלוכלכת, החובש לראשו כובע לבד רחב שוליים המסתיר את רוב פניו, בידו מזוודה קטנה ועל צווארו פתק:"נא לדאוג לדוב הזה,תודה".
ומשפחת בראון: מר וגברת בראון שבאו לאסוף את ילדתם ג'ודי החוזרת מהפנימייה בתחנת הרכבת -פדינגטון .מר וגברת בראון נתקלים ליד מחלקת האבדות בדב שהגיע כנוסע סמוי מפרו, לאחר שביקר את דודתו לוסי המתגוררת בבית מיוחד לדובים זקנים בלימה,והוא הוברח לבריטניה על סירת הצלה באופן בלתי חוקי, מה שמסבך את חייו אח"כ ...
ובכן ...גברת בראון אמרה למר בראון :"הרי אנחנו לא יכולים סתם להשאיר אותו כאן. מי יודע מה עלול לקרות לו. לונדון היא עיר גדולה כל כך כשאין לך לאן ללכת. אולי הוא יכול לבוא ולהיות אצלנו כמה ימים?".וכך התחילו חייו של פדינגטון -הדב (זה היה השם שהעניקו לו,כשמה של תחנת הרכבת שבה נמצא) בבית משפחת בראון.
מהר מאוד הופך פדינגטון לבן משפחה של ממש. הוא אמנם דוב חביב שכוונותיו טובות, ובכל זאת הוא לא מפסיק להסתבך לעתים קרובות בצרות צרורות:
בחנות הכל -בו הגדולה,בתיאטרון,ברכבת התחתית,במוזיאון, ועל חוף הים. בכל מקום הוא מעורב בתקלות ובאי -נעימויות משובבות,ומצחיקות,גם מול פקחים ושוטרים מרובעים כמו שרק שוטר אנגלי יכול להיות. אבל הדוב השעיר והמגושם המתנודד על רגליו הקצרות במעיל מלחים כחול ובכובע מרופט מצליח להיחלץ מן ההרפתקאות הללו בריא שלם ואהוב.
פדינגטון רוכש לו גם חבר -מר גרובר המלמד אותו דבר אחד או שניים על פילוסופיית החיים:" בעולם שלנו ,הדברים הם לא תמיד מה שהם נראים"...
ומשפחת בראון – זו הופכת לקן אנגלי איתן, המשיב לחיקו בחיבה את הדוב הסקרן אחרי כל הרפתקה בעולם הגדול ומחזירו לשגרה מבורכת ונוסכת בטחון -הריבה {יש אומרים מרמלדה }בכל בוקר והדבש בימי ראשון...
דב ושמו פדינגטון או בשמו המדוייק "עלילותיו האמיתיות של הדוב מפרו המסתורית"- התפרסם לראשונה בבריטניה ב- 1958. מאז ראו אור עשרות ספרים שתורגמו לעשרות שפות ונמכרים גם היום בכל העולם.
ועכשיו,במסגרת חגיגות יום ההולדת ה-50 של פדינגטון-הדב החליט סופרו- מיקל בונד,לשבור את תדמיתו הנחמדה של הדוב חובב המרמלדות וכך נולד פדינגטון המהגר שמסתבך עם המשטרה ,מחלקת- ההגירה,אבל נשאר דב - שכוונותיו תמיד טובות אולם מסתבך ללא הפסקה.
לראשונה התוודעתי אל הספר בעברית כספר קשיח וקטן-בסדרה בשם "תעלולי פדי" בשנות ה-80 לבנותיי, שלא עשה עלי רושם.
אולם הספר הזה במתכונתו החדשה -הוא חווית קריאה משובבת -את הנפש .
פדינגטון-הדב ,אינו דומה לפו- הדב .זוהי דמות אחרת,מעין "גרסה של ילד גדול יותר" שרואה ומסתכל אל העולם סביבו בתמימות ילדית אבל לא ילדותית,ותעלוליו והסתבכויותיו יותר מורכבים ומצחיקים.
הספר במהדורתו החדשה בהוצאת "אחוזת בית ספרים" - מתורגם ע"י אברהם - יבין. שכל מי שמכיר את עבודותיו בסדרה"ספריה לעם" של עם עובד שאותה ערך במשך 20 שנה, {כיום הוא עורך רק לשלושה סופרים: מאיר שלו,חיים באר ויהושע קנז.}ותרגומיו-יודע כי מדובר בסוגה ספרותית-בקלאסיקה.
העברית בספר טובה קולחת, נעימה ,ורהוטה לקורא הצעיר,וזאת מבלי להיזקק לצעקנות ספרותית וללהטוטים שונים ומשונים הצומחים אצלנו כל שני וחמישי.
לספר מתלווה הקדמה שכתב במיוחד יונתן גפן. אני לא אהבתי אותה .היא מתחכמת כמו שיונתן גפן יודע להתחכם ,ולדעתי רוח הדברים בהקדמה מנוגדת לחלוטין לכתיבה הבלתי-מתוחכמת של הספר.{טוב,יונתן גפן -לא יכול להישאר מאחורי הקלעים}.
האיורים הם איורי המקור מאת פגי - פורטנם. איורים בשחור -לבן,קטנים ,מקווקווים ומרומזים כיאה להתנהלות האנדרסטייטמנט האנגלית ולאופיו של פדינגטון-הדב .
עטיפת הספר - יפהפייה ומשקפת בדיוק את דמותו של פדינגטון-הדב.
הספר מודפס באותיות גדולות ומנוקדות ,ומכאן שילדים בני-5 ייהנו משיקריאו להם, ולבני ה- 8-9 שיקראו לבד והתפקעו מצחוק.
ואני ה"ילדה הגדולה " הצטרפתי לצחוק ולהנאה בקריאת הספר.
