• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

מאת ריק ריירדן

הביקורת של דיימון סאלבטור

תמונה של דיימון סאלבטור
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

מאת ריק ריירדן

הביקורת של דיימון סאלבטור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של דיימון סאלבטור
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2009
סדרה:פרסי גקסון והאולימפיים #4
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
סלניה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“פרסי ג'קסון והקרב על המבוך הוא ספר ג-א-ו-נ-י המשלב בו גם מתח, פנטזיה, קרבות, דם וחקירה!! מומלץ מאד”

4/35
ביקורות על פרסי ג'קסון והקרב על המבוך
הבאה
מגדת העתידות
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

כשקראתי את הסדרה הייתי מכור, ועכשיו אני לא מבין ממה התלהבתי כל כך. אני לא יודע למה, אבל שאני מסתכל על הסדרה הזאת במבט לאחור, היא נראית לי ילדותית, מוזרה, ומאוד צפויה. אני לא מבין למה כולם מתים על הסדרה הזאת, אבל כל אחד והטעם שלו.

כל הקטע עם הנבואות הורס הכל! הנבואות מגלות כמעט על כל מה שיתגלה בסוף. ופרסי "החכם", לא שם לב מה הנבואות מנסות לרמוז. בכללי לא התחברתי לדמות של פרסי. לא יודע מה, אבל משהו בפרסי נראה לי קצת מטורף ומתלהב יתר על המידה.

הדמויות יותר מידי ציניות, גם אם הם נמצאים בסיטואציה של סכנת חיים. וזה מעצבן. הדמויות בנוסף ממש רדודות, אין בהם כמעט עומק, ומה שהפתיעה אותי, זה איך שהם סוגדים לאלים עם אגו נפוח!

העלילה מהירה מידי, וכל האירועים קצת יותר מידי פרועים, וקצת קשה להבין.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של נטע
נטע
תמונה של מיכל
מיכל
ה
הקיסרית הילדותית
4קוראים|גיל ממוצע46|100%נשים

על המבקר

תמונה של דיימון סאלבטור

דיימון סאלבטור

חבר מזה 14 שנים
23 ביקורות•137 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות23
לייקים שקיבל137
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה12תרגום (נוער)6ספרות מתורגמת4

דיון על הביקורת

3 תגובות
דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור•לפני 13 שנים

תודה!

מיכל
מיכל•לפני 13 שנים

אז תמחק - פשוט תלחץ שוב על כתוב ביקורת ותתקן את הטעויות

דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור•לפני 13 שנים

סליחה על הטעות בסוף, בטעות נלחצו לי כמה אותיות

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דיימון סאלבטור

צל הנחש

צל הנחש

ריק ריירדן

אם יש משהו שאני אוהב בספרים, זה להיות מופתע. והספר הזה הפתיע אותי. הספרים הקודמים היו ממש יפים, אבל לא ציפיתי שהספר הזה יתעלה עליהם. לא ציפיתי שזה יהיה הספר הכי טוב שריק ריירדן כתב בעיני. אחרי בן נפטון, שלא היה יצירת מופת, חשבתי שצל הנחש יהיה באותה רמה. אבל כל כך טעיתי...

הספר מספר על קרטר וסיידי, שמנסים לעצור את אפופיס, נחש הכאוס, בפעם האחרונה מלבלוע את השמש. אבל כמובן שיהיו כמה בעיות משנה, כמו סתנה, רוח רפאים רצחנית שהמחזיקה בלחש המסוגל להרוג את אפופיס. ויש גם את בולט, שנותרו לו ימים ספורים לחיות. וזיה, שהקשר שלה עם רע מתחיל לשגע אותה.

למרות שמאוד נהנתי מהספר, הוא עדיין לא מושלם. היו כמה רגעים שהיו מעט פאתטיים, ולא הכי אמינים. אבל עם כתיבה כל כך סוחפת, הומור גאוני, מתח שלא מרפה, איך אפשר לא לתת לספר הזה 5 כוכבים?

הרגשתי שהספר הזה מעט בוגר משאר הספרים. ואהבתי את זה. הדמויות מאוד השתנו לטובה. הספר מציג המון דמויות שקל להתחבר אליהם, ובסוף, קשה להיפרד מהם...
זה ספר שקשה לעזוב גם אם צריך. כל כך הרבה פעמים הייתי צריך להפסיק לקרוא ולא יכלתי. זה היה מעצבן...

בטח ריק ריירדן יכתוב סדרת המשך, כמו "גיבורי האולימפוס". כי היו כמה עניינים לא פתורים, והסוף לא היה סגור לגמרי (אל תדאגו. אין ספויילרים בביקורת).
אחד הדברים שמתי לב אליהם, זה שלקראת הסוף, סיידי הזכירה שדיווחו להם על כמה קסמים לא מוסברים בלונג איילנד (ששם, על פי סדרת פרסי ג'קסון נמצא מחנה החצויים). אני מקווה מאוד שהוא לא יחליט לשלב את הסיפור עם "גיבור האולימפוס", כי בעיני זה יהרוס את כל הסיפור המדהים הזה.
אני מקווה שהוא לא יאכזב...

טוב, אז אני אפסיק לחפור, ורק אגיד שזה ספר מדהים, והוא מומלץ בחום...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

וואו. המון זמן חשבתי על איך אוכל לתאר את הספר הזה...
את הספר קראתי בעקבות המלצה של דודה שלי. שאלתי אותה על מה הספר, אבל היא שכחה, כי היא קראה אותו מזמן.
וטוב שכך, כי בזכות זה הייתה לי הפתעה.

הספר מספר על אלקסיס, בחורה בשנות העשרים שמחפשת אהבה. מאז ומעולם, אמה סופייה הדחיקה את עברה. אלקסיס, רוצה לדעת את סיפור החיים של אמה ומשפחתה. סופייה, חושבת שבתה הבכורה צריכה לדעת את סוד משפחתה, כי זה יעזור לה בחיים. היא מפנה אותה לחברתה הטובה, פוטיני, הגרה בכפר פלאקה ביוון.
פוטיני, מספרת לאלקסיס את הסיפור של משפחתה, ועל הקשר שלהם עם האי ספינלונגה: מושבת המצורעים של יוון.

אני אתחיל מזה, שהספר הוא רומן, שלרוב מבוגרים קוראים. לולא ההמלצה של דודה שלי, לא הייתי אפילו מתקרב לספר הזה, והייתי פוסל אותו על ההתחלה. בדרך כלל אני קורא פנטזיה, או מתח. אבל אחת התכונות שאני אוהב בעצמי, זה שאני פתוח להמון סגנונות, ויכול להנות מהמון סוגי ספרים.

הספר ריתק אותי, והיה לי קשה להפסיק לקרוא.
הסיפורים של מושבת המצורעים, והכפר פלאקה, מרתקים. הדמויות בספר, הם דמויות שקל להתחבר אליהם, ובסוף, קשה להיפרד מהם.
הדמויות שהכי ריתקו אותי, הן אנה ומרייה. אהבתי את השוני בניהן: אנה מתוסבכת ומרדנית, ומרייה רואה דברים באור חיובי.
בנוסף, יש בספר המון דמויות מקסימות, כמו אלני, שמאוד ריחמתי עליה. אבל ללא ספק היא הייתה דמות מדהימה.

במהלך הספר, מאוד ריחמתי על המצורעים, שזכו לכזה גורל. להיות "טמאים" ומוגלים. מה שהיה מדהים בספר, שהמושבה שאליה הגלו אותם, הייתה בשבילם יותר מסתם מקום שבו הם ימותו. הם התחברו לאי, והרגישו שם כמו בבית. הם היו אופטימיים, ועשו הכל כדי שהחיים שלהם יהיו טובים שם.

הכתיבה של ויקטוריה היסלופ מדהימה. היא שאבה אותי לתוך הנופים של יוון. אם אטוס מתישהו ליוון, הייתי רוצה לבקר באי ספינלונגה.
הסיפור הזה מוכיח מסר: אם בן אדם מאמין בכל ליבו בטוב, יהיה לו טוב.
כמו מרייה, שהייתה מצורעת, והיה גורלה היה ידוע מראש, ולא הפסיקה להאמין בטוב. ולבסוף היא זכתה לחיים ארוכים ומאושרים.

מה שהיה גאוני בספר, זה שכל הסיפורים של חמשת הנשים, בסוף נשזרים לתמונה מלאה, שמאוד אקטואלית לחייה של אלקסיס.
הספר הזה מקסים בעיני, ואני מאוד ממליץ עליו, אבל קצת פחות לבני נוער, כי אני משער שרובם יתלוננו שהוא משעמם ואין בו מספיק אקשן.
הספר הזה עמוק, סוחף, מותח, עם הרבה משמעות, ומאוד נהנתי ממנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

וואו. אף פעם לא קראתי ספר מבלבל כל כך. דעותי ממש חלוקות בעניין הספר הזה. היו קטעים מדכאים ואכזריים (לא אלימים, המבין יבין), אבל היו גם קטעים מותחים בצורה יוצאת דופן, קשה להניח את הספר מהידיים, הכתיבה מעולה, הסברים יפים, ועלילה מרתקת.

הספר מתרחש, כמו המון ספרים שיצאו בזמן האחרון, בעתיד הרחוק והטראגי (ואני לא אומר שהספר הוא חיקוי של "משחקי הרעב"). בעידן בו מתרחש הספר, רק אמריקה הצפונית שרדה, ושאר העולם נחרב על ידי פצצות גרעינית. לאחר שהמדע הצליח להפוך את בני האדם לחסינים ממחלות, התברר הדור הבא נולד עם וירוס קטלני, שהורג את כל בנות הדור החדש בגיל 20, ואת הבנים בגיל 25. מדענים מנסים למצוא תרופת נגד, אבל הם לרוב נכשלים. ריין נחטפה ביחד עם עוד כמה נערות לאחוזה, ושם מחתנים אותם ללינדן, הבחור העשיר לנותן להם את העולם באריזת מתנה, במטרה שהמין האנושי יתרבה. אבא של לינדן הוא מדען שמנסה להציל את המין האנושי. במהלך הספר מתגלים סודות מצמררים, יש כל מיני נקודות מפנה, נרקם סיפור אהבה בין ריין למשרת, וריין מנסה לברוח כדי לבלות את ארבע שנותייה האחרונות עם אח שלה.

אני אתחיל מזה שריין היא דמות מדהימה. יש לה מחשבות מדהימות על החיים ועל העולם, היא חזקה, וכיף להזדהות איתה. עצוב שהיא חיה בכזאת מציאות. היא גורמת לקוראים להישאב לעולם שלה, ולהרגיש את מה שהיא מרגישה. אהבתי את התכונות שלה. היא פשוט דמות מושלמת.
ג'נה, היתה אחת הדמויות האהובות עלי. היא הייתה הכי אמיתית.
ספויילר
היה לי עצוב שדמות כל כך מעולה מתה כל כך מהר. זה לא הגיע לה. הכל בגלל ססילי! אבל לססילי אני אגיע בהמשך.
סוף ספויילר

ססילי הייתה הדמות הכי מבלבלת שקראתי עליה. היו רגעים שכעסתי עליה, אבל לרוב ריחמתי עליה. היא דמות תמימה מאוד, ולפעמים התמימות שלה זעזעה אותי. היו רגעים שריחמתי עליה, רציתי לנחם אותה והוציא אותה מהאחוזה הזאת, והיו רגעים שרציתי לתת לה סטירה מצלצלת ולצעוק עליה: "תתעשתי על עצמך!". היא הדמות שהכי נפגעה בספר, אבל מה שהיה מוזר זה שהיא לא שמה לב לזה, חשבה שזה טבעי ולקחה את זה בצורה יפה.
ספויילר
הקטע עם ההריון היה מגעיל. אני לא מבין איך ססילי שיתפה פעולה עם לינדן, ואיך לינדן העז להכניס נערה בת 14 להריון. הסופרת הייתה צריכה להעלות את הגיל של ססילי, או להוסיף עוד כלה יותר מבגורת שתיכנס להריון. אבל אני לא אומר שאם היו את השינויים האלה זה לא היה מזעזע. זה היה פשוט מגעיל וזו הסיבה שנתתי ארבע כוכבים.
בדרך כלל על חולניות יתר בספר אני מוריד כוכב אחד.

המערכת יחסים של לינדן עם שלוש כלות בו זמנית היתה חולנית גם. לינדן הפך לדמות שנואה עליי, אבל לא כמו אבא שלו. ווהן היה מגעיל פי שניים מלינדן. רציתי שהוא ישלם על מה שהוא עשה בספר, אך לצערי בסוף הניחו לו בצד, וריין השאירה אותו באחוזה. אני בטוח שאת העונש שלו הוא עוד יקבל מתי שהוא...
סוף ספויילר

אני עדיין מבולבל מהספר. מצד אחד הוא היה חולני בחלקו, אבל בחלקו הוא גם היה מעולה, מרתק, ומדהים. אני גם לא הבנתי לאיזה קהל הספר מופנה. הסופרת בהחלט מוכשרת, ומוזר לחשוב שזה הספר הראשון שלה. אני לא יודע אם להמליץ עליו או לא. זה מורט עצבים!!!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
שהות

שהות

מגי סטיווטר

"היא צרחה, צריחה דקה
שלא נשמעה אנושית וגם
לא חייתית, אלא משהו
נוראי בין לבין, מין קול כזה
שלא שוכחים אף פעם, ולא
משנה כמה דברים יפהפיים
שומעים אחר כך.
ואז היא דממה, כי הריאות
המנוקבות שלה התרוקנו.
היא מתה, ואני רציתי למות.
הייתי מוכרח לגלות איך
להישאר זאב לתמיד."

ציטוט שאהבתי

אני אתחיל מזה שהספר הזה היה קצת פחות טוב מהראשון. הרגשתי שעד החצי שלו הוא היה פרולוג מאוד ארוך.
לקראת סיום החצי הראשון הספר השתפר בהרבה.
הספר עוסק בחייהם של סם וגרייס אחרי שסם הפך להיות אנושי. לחייהם נכנס קול, כוכב רוק שננשך על ידי בק. הוא, בניגוד לסם, רוצה להיות זאב לנצח ולוותר על הישות האנושית שלו.
אני קצת הבנתי את קול. בתור כוכב רוק שהרס לעצמו את החיים, עדיף כבר להפוך לזאב מאשר לקחת סמים ולשתות. אבל בחלק שבו הוא סיפר, הכתיבה הייתה מוזרה ולא כל כך מובנת.
זה היה אחד המינוסים שבספר.

מה שהפתיע אותי זה שחלק מהספר היה מסופר מנקודת המבט של איזבל. איזבל השובבה והמרדנית. בספר הראשון היא הייתה נראית מפונקת ועשירה, אבל בספר הזה התגלה שהיא בעצם ילדה מסכנה עם הורים אלכוהוליסטים ודיכאוניים. בספר אמור להיות איזה רומן בינה לבין קול, אבל זה היה בקושי רומן. המערכת יחסים של קול ואיזבל הייתה פשוט פאתטית. כבר עדיף להם להיפרד וזהו. זה עוד מינוס שיש בספר.

ככל שהעלילה בספר התקדמה, הספר נהיה יותר ויותר מותח. כל העניין עם המחלה המסתורית של גרייס היה מאוד מסקרן ומצמרר. למרות כל הפגמים הקטנים, עדיין הספר היה מצוין.

לגבי הסוף. זה הרגיש כאילו הספר נקטע בשיא. וגם העמודים האחרונים הרגישו כאילו כאילו זה היה פרק שלם שקיצרו כי היה מספר מוגבל של עמודים.
אבל בהחלט הסוף היה עם טוויסט מדהים ומותח. רק הבעיה היא שהעלילה לא לגמרי הסתיימה, והספר נגמר בנקודה הכי מותחת. אני כבר מת שההמשך (forever) יתורגם כבר לעברית. איך מגי סטיווטר יכולה להיות כל כך מרושעת ולגמור ככה ספר בנקודה הכי מותחת?!

**************** ספויילר! ******************************************************************************************************************
היה משהו קצת אירוני בסוף (המאוד דרמטי), כי בהתחלה סם היה הזאב וגרייס היתה אנושית, וסם ניסה להאבק כדי להישאר אנושי. אבל בסוף סם הפך לאנושי וגרייס הפכה לזאבה. כנראה בספר הבא גרייס תצטרך להיאבק כדי להישאר אנושית. איזו אירוניה נחמדה.....
*************************************************************************************************************************************************************************

הספר מומלץ לאוהבי פנטזיה, מתח, ורומנטיקה.
מומלץ בחום....

נ.ב
ב-2014 יצא סרט על "רעד".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
רעד

רעד

מגי סטיווטר

"בעיני היא היתה הילדה
היפה ביותר שראיתי בחיי,
מלאך קטן מדמם בשלג,
והם רצו להשמיד אותה.
אני ראיתי את זה.
ראיתי אותה, כמו שלא
ראיתי דבר מעולם."


אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומים. סם הוא ממש לא אדוארד, וגרייס ממש לא מזכירה את בלה. גם שמעתי כמה טענות שהספר קיטשי, ולדעתי הוא ממש לא...

רעד עלה על הציפיות שלי. אני מאוד אהבתי את העלילה, את הדמויות, את הכתיבה. גמרתי אותו תוך כמה ימים. זה ספר שנשאבים אליו בקלות. אני מאוד אהבתי את הרעיון של ההשפעה של החום ושל הקור על אנשי הזאב. לדעתי הדרך של אנשי הזאב לשנות צורה לזאבים בקור מאוד מקורי! גם הרעיון של הטמפרטורות שבכל תחילת פרק, גאוני בעיניי.

אני מאוד אהבתי את המערכת יחסים של גרייס וסם, ועל איך שהם מתארים את הרגשות שלהם כלפי השני, במיוחד של סם. אהבתי את השירה שלו ועל איך שהוא מתאר את גרייס, ילדת הקיץ שלו. בכללי, יותר התעניינתי בסם, כי היה יותר מעניין לקרוא על האיש זאב, היצור העל טבעי, ועל המאבקים של סם בינו לבין הזאב שבו. אבל גם גרייס היתה מעניינת. התיאורים היו יפים. מגי סטיווטר בהחלט יודעת לכתוב.

אבל הפגם הקטן של סם וגרייס הוא שיש להם תגובות מוזרות לפעמים לדברים שנאמרו, וגם פתיחות יתר. למשל, הסצנה המוזרה שבה הם החליטו להתמזמז באמצע חנות ספרים. הם לא שמו לב איפה הם נמצאים?
והם גם לפעמים קצת דרמטיים מידי ויש להם תגובות מוזרות לדברים שנאמרים. זאת הסיבה שנתתי לספר ארבעה כוכבים.

בנוסף העלילה מתחה אותי והסתקרנתי לדעת למה גרייס לא החליפה צורה, והאם סם וגרייס יצליחו להתגבר על החורף, ולהשאיר את סם אנושי.
בקיצור, אהבתי את הספר. אני היום התחלתי את השני. אני מקווה שהוא יעמוד ברף של הראשון.
היתה רומנטיקה, היה המון מתח, היה אקשן, היו קטעים מצחיקים. בקיצור, מומלץ בקור, כלומר בחום.....

נ.ב
גם לכם לקח זמן עד ששמתם לב לזאב שעל הכריכה?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
ארטמיס פאול

ארטמיס פאול

אואן קולפר

כשקראתי את התקציר הספר לא היה נשמע לי כל כך טוב. הדמות של ארטמיס נשמעה לי דמות קצת ילדותית. מאין איזה גיבור על מחוברת קומיקס. אבל אחרי שקראתי, הבנתי שטעיתי בגדול....

נתחיל מזה שהספר ממש טוב.
הרגשתי כאילו אני נשאב לעולם של ארטמיס.
הספר סוחף, מקורי, מסקרן, אבל עדיין היו קטעים לא כל כך מעניינים, והתיאורים בהם היו דלים ולא כל כך מובנים. זה קצת הפריע לי והוריד מעט מרמת הספר. מה שעוד גרם לי לתת לספר ארבע כוכבים, זה הקצב המהיר של העלילה. אני לא כל כך אהבתי את הרעיון של הסופר לכתוב את הספר כמו סרט פעולה. לדעתי ספר צריך להיות ספר, וסרט צריך להיות סרט. אבל שמחתי שבספר השני אין עלילה כל כך מהירה. הסופר בהחלט התעלה על עצמו.
אבל חוץ מאותם מגרעות, הספר היה מצוין. כל פעם שהייתי צריך להפסיק לקרוא התבאסתי ורציתי להמשיך.

לגבי ארטמיס, הוא לא מה שחשבתי שהוא. הופתעתי לגלות שיש סוף סוף גיבור ספר שהוא תככן, ערמומי, גאון, מושחת, ובעל כוח רב. זה היה מעניין לקרוא על גיבור רע, כי לא כל יום מוצאים ספר שבו הגיבור הוא פושע מתוחכם, ועוד בן 12. לדעתי זה אחד הדברים שהופכים את הספר למיוחד.

אבל למרות זאת גם אהבתי את הטובים, וגם היה מעניין לקרוא עליהם, ועל ההתמודדות שלהם עם ארטמיס.

בקיצור, אואן קולפר בהחלט יצירתי. הספר היה מעולה. הספר מאוד מומלץ לאוהבי פנטזיה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

וואו. אף פעם לא קראתי ספר עם רעיון מקורי כל כך. הספר פשוט מעולה! אמנם ההתחלה מאוד משעממת, וקצת קשה להבין, בהמשך הרמה של הספר עלתה, והספר נהיה מותח, מסקרן, וסוחף.

למרות שנתתי לספר חמישה כוכבים, אני לא חושב שהוא מושלם. ההתחלה הייתה משעממת ולא כל כך מובנת, אבל בהמשך הבנתי הכל והספר השתפר. בנוסף, הספר היה צפוי בחלקו.
וגם הכתיבה יפה, אבל לא מספיק מובנת ומפורטת, היו משפטים שקראתי שוב ושוב כדי להבין.
אבל בגלל הרעיון הגאוני של הספר, הדמויות המעניינות (חוץ מאטיאה שהייתה פשוט מיותרת), והעלילה הסוחפת, אני לא אתן לו רק ארבע כוכבים. אם היה אפשר להוריד חצי כוכב הייתי מוריד. אבל כרגע הוא חמישה כוכבים.

בדרך כלל אני לא כל כך אוהב מדע בדיוני, אבל הספר הזה הרשים אותי. גם הקונספט שלו היה מאוד יפה. בקיצור, ספר מעולה. מאוד מומלץ. אני מחכה לקרוא את הספר השני....

נ.ב
לא הבנתי מה זה ספיינט. מישהו יכול להסביר לי?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
נסיך הערפל

נסיך הערפל

קרלוס רואיס סאפון

ספר מעולה! גמרתי ביום אחד למרות שזו לא בעיה. למרות שההתחלה די משעממת, לא עובר הרבה זמן עד שמתחיל המתח והעלילה נהיית סוחפת.
הדמויות מעניינות, והסיפור ממש מותח, הספר קצר וקולע, ומה שעוד אהבתי, זאת העלילה הלא צפויה...

X אזהרה! ספויילר! X
הסוף ממש הפתיע אותי. לא הרבה סופרי נוער כותבים לספרים סופים עצובים. אבל צריך שיהיו גם סופים טראגיים לפעמים, כדי שזה לא יהיה צפוי. שאפו לסופר שהעז לכתוב את הסוף שהוא רצה בלי להתחשב יותר מידי בקוראים "ולא לאכזב אותם". כי עם לכל ספר היה happy end הייתי באמת מתאכזב...
X נגמרו הספויילרים X

בקיצור, מומלץ. הסופר ממש מוכשר, העלילה מפתיע. אהבתי...

נ.ב.
ראיתי בצומת ספרים ספר של קרלוס רואיס סאפון בשם "ארמון חצות". זה ההמשך? זה מתקשר איכשהו לספר? אני מת לדעת...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
כשף של דיו

כשף של דיו

קורנליה פונקה

את הספר (וגם את הספר הראשון) קראתי בעקבות עבודה בספרות, כי הוא היה ברשימה. הראשון היה נחמד השני היה מעולה!

בהתחלה הספר היה משעמם וחיכיתי שהוא יהיה יותר מעניין, וכשהמתח התחיל, לא יכלתי להפסיק! קל מאוד להתחבר לדמויות, ולשקוע בעולם שלהם! אמנם חלק מהספר שיעמם אותי ולא כל כך סחף, אבל תמיד אחרי זה הגיעה "הפצצה" שהשאירה אותי עם פה פעור, והספר הפך להיות ממש מותח וקשה להניח אותו מהיד.

מה שקצת איכזב אותי הוא הרומן בן מגי לפאריד. ציפיתי שהאהבה בינהם תתפתח, אבל מערכת היחסים בינהם נשארה מערכת יחסים של חברים טובים שלעיתים רחוקות מתנשקים.

מאוד נהנתי מהספר והוא היה סוחף, מותח, והוא "שאב" אותי לתוכו.
למרות שבסוף עשיתי את העבודה על ספר אחר (כי קשה לצוטט מספר עם 600 עמודים), אבל עדיין הרחוותי כי קראתי ספר מעולה שלא לא כל כך הכרתי.
מומלץ....

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור

ביקורות נוספות על "פרסי ג'קסון והקרב על המבוך"

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

"את שקרנית גרועה, את יודעת."
ככה חברה טובה מהאתר באה אליי בתור מחווה שלא דיברנו כבר יום.
קודם כל, תמיד שמחתי לגלות כל פעם מחדש שאני שקרנית גרועה. דבר שני, היא כמעט הלחיצה את הנשמה שלי מחוץ לגוף.
אני ילדה שנלחצת בקלות. ושמלחיצים אותה, היא נכנסת לדרמות. אז בעוד שהיא המשיכה לספר לי על כמה שאני שקרנית, כבר טוויתי סיפורים דמיוניים שלא קשורים לחיים.
בסוף, אחרי הרבה לחץ, גיליתי מה הייתה הסיבה האמיתית שלה - היא הביאה ציטוט מהביקורת הקודמת שלי, בו אמרתי שאולי אני אעשה מרתון ביקורות.
ה"אולי" שינה הכל.

אז בגלל שהייתי קצת תקועה כתיבתית, אולי עכשיו ביקורת על ריירדן האהוב תשפר את מצב הכתיבה שלי? :) אני יכולה להתערב שכן.

כשזה מגיע לריירדן יש לי שלוש מילים לומר, כתיבה, עלילה, דמויות.
בראשי תיבות זה כע"ד.
והכע"ד הזה, למרות שהוא נשמע כמו עיוות לחב"ד, או לעב"מ, דווקא מושלם ספרותית.
הכתיבה של ריירדן - כולנו, או רובנו, מאוהבים בה.
עלילה - למרות שהיא ממוחזרת, אי אפשר שלא לאהוב אותה.
דמויות - איך אפשר שלא לאהוב את פרסי? זה פרסי!! חייבים לרצות לתת לו חיבוק דוב מתיישהו :O

אני אוהבת את הספרים של ריירדן, ולמען האמת, אין לי הרבה מה לחדש. את התקציר אתם בטח יודעים בעל פה, אבל אני לא יכולה לחסוך מעצמי את ההנאה בכתיבת ביקורת, ועוד על הגאון המהולל - ריירדן.

אמרתי שאין לי הרבה מה לחדש. אבל כן, יש לי משהו לחדש.
זה כולל ספויילרים, אל תגידו שלא אזהרתי.
אני פשוט אוהבת את דיידלוס.
אתם יודעים למה? כי תמיד רציתי כלבת שאול בתור חיית מחמד. שכחתי איך הוא קרא לה, אבל היא הייתה חמודה!
אני זוכרת שפעם הייתה ילדה באיזו תוכנית ריאלטי והביאה נחש משום מקום, ואז היא קראה לו לוסי. אותו משקל. נראה לי שקראו לכלבת שאול בסי, או משהו בסגנון.
אני אוהבת לתת שמות מטופשים לדברים מוזרים.
האמת, שזה עשוי להיות מוזר לגור עם כלבת שאול באותו המקום (עשוי להיות?). היא ~כנראה~ תופסת הרבה מקום. ו~כנראה~ שצריך לבקש מהשכנים למעלה לפנות כי היא כנראה תשבור את התקרה.
נראה לכם שאמא תרשה לי לאמץ כלב שאול כזה קטן (ענק) וחמוד (רצחני) הביתה?

כרגיל, הספר היה גאוני. פשוט גאוני. זה תמיד מצחיק, ומקורי. ופשוט טוב. וממייטב הספרים של ריירדן, באמת. כל פעם מחדש אני לא מבינה מה עושה את הספרים האלו כל כך טובים. ריירדן פשוט מוכשר. ממש מוכשר.
פרסי זאת דמות מדהימה. אני פשוט מכורה אל עושה הצרות הזה. ואל עבריינים בפרט. מכות שליטה!! :O
ונבוט. לא לשכוח את הנבוט.
זה כמובן מה שצפוי לי אם אני לא אקח את הביקורת הזאת לאנשהו. כי בינתיים סתם חפרתי לכם בלי מטרה.

אז כמובן שזה ספר מדהים, לא פחות מזה ציפיתי מריירדן. הרבה קצוות בהיסטוריה של הסדרה באים ומתקרבים זה לזה. הרבה דברים הופכים מובנים פתאום, ודמויות שנעלמו בספרים הקודמים, חוזרות פתאום.
האמת, שהתגעגעתי לדמויות האלו, והן היו חסרות.
ואני חושבת שהן חזרו בתזמון מדהים. בדיוק בזמן.
גם על זה אני צריכה לשבח את ריירדן :)

בעיקרון, אני פשוט ממש אוהבת את ריירדן, סגנון החשיבה שלו לא היה מבייש אף אחד.
אי אפשר לא להעריץ את הסופר הדגול בציפייה להגיע אל הספר הבא. הוא פשוט עושה לי חשק לקרוא את הספרים שלו שוב ושוב ושוב. ואם יהיה סופר שאני אקרא שוב את הספרים שלו - זה ריירדן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

ספר טוב.
המבוך הזה מוביל לכל מקום ממש קיצור דרך
הכנפיים שהמציא דיידלוס מגניבות בהרבה מפליסטישן.
לדעתי היה ספר לא רע.
פרסי ג'קסון הוא גיבור מדהים.
את סוף הספר הכי אהבתי.
מלחמה פורצת מהאדמה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•פילפילוני
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך הוא ספר ג-א-ו-נ-י
המשלב בו גם מתח, פנטזיה, קרבות, דם וחקירה!!
מומלץ מאד מאד מאד מאד לכולם ספר המותאם לגיל הילדים והנוער.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סלניה
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

אין מילים. זה ספר מציון כמו כל שאר הספרים של ריק ריירדן. מעניין, מצחיק, מותח, מעציב, מרגש... הכל!
אני ממש ממליצה לכם לקרוא אותו. לא תוכלו להוריד את העיניים מהספר!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

מומלץ מאוד מאוד!ריק ריירדן עשה זאת שוב! ספר מצחיק,מדהים ומרגש...הספר הזה מתמקד יותר באנבת',לדעתי,מאשר בפרסי [לא שיש לי בעיה עם זה,אני מתה על אנבת'!]ומביא לנו עוד דמות ראשית וחדשה-רייצ'ל דר..!!מעניין מה יהיה בספר החמישי...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיידי:-)
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

זה הספר שבו פרסבת' מתחיל להיות אמיתי.
אה ספוילרים בדרך------
אומיגאד הם התנשקו.
על הפה.
אומיגאד.
אנבת' כמעט מתה מבכי כשהיא חשבה שפרסי מת.
פרסי עזב את קליפסו בשביל אנבת'.
אומיגאד.
טובבבב
יש כול כך הרבה קטעי פרסבת' חמודים אבל אני אתן לכם לקרוא לבד עליהם.
אז ככה בספר הזה אני חייבת לומר שאני פשוט אוהבת את ריצל.
כן אני שונאת אותה שהיא נדחפת בינהם.
אבל היא דמות מגניבה.
ניקו זועף ועצוב לי בשבילו.
וגרובר משיג חברה O.O
אוקי אני יכולה להגיד שזה הספר הכי טוב מבין כול הארבעה. וזה אומר המון.
מומלץ
מומלץ
מומלץ
אה ושחכתי
מומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•valavala
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

הספר הכי טוב בסידרה הכי טובה!
אני נורא אוהבת את המבנה שהם בתוך המבוך ומדי פעם עולים למעלה וקורא משהוא.

ספוילרים!!!!!!!!!!!!
גרובר מוצא את פאן!
לגרובר יש חברה !!!

קווינתוס הוא דיידלוס! (זה היה צפוי אבל עדיין)

אנבת תובה בסולמות הפוכים!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לוליפופ
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

אין לי מילים.
בעצם יש לי-מדהים!
הספר הכי טווווווווווב בכל הסדרה הנדירה של פרסי (:
יואוו הספר לא יצא לי מהראש והשתוקקתי לקרוא אותו,לא הורדתי את הידיים ממנו למרות ש..(הספר במצב מזעזע מהספריה ומצאתי בין 2 עמודים חרק מת)
בכל אופן הדמויות פשווט מדהימות, כל אחד הוא ילד בפני עצמו מחשבות והכל.
אני מתה כבר לקרוא את הבא! מופלא מופלא מומלץ
5 כוכבים בלי שום היסוס .!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•monti me
פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

ריק ריירדן

אחד הספרים הכי טובים שקראתי..לא נופל מהספרים האחרים של ריירדן..אין מילים לתאר את הספר הזה...ובספר הזה הגיע הקטע שאני,בתור מעריצה של פרסי ג'קסון,חיכיתי לו מאז הספר הראשון... בכל אופן ריירדן מצליח לעשות את זה שוב...ההומור והשנינות והציניות של הכתיבה שלו זה מה שעושה אותו לסופר הכי טוב בעיניי....מקווה שהרבה יהנו מהספר הזה כמו שאני נהניתי (:

לפני 14 שנים•The story teller
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אין מילים. זה ספר מציון כמו כל שאר הספרים של ריק ריירדן. מעניין, מצחיק, מותח, מעציב, מרגש... הכל! א”