ספר מדהים על בדידות עם סוף של תקווה אתחיל דווקא מהסוף- הוא לא וורוד כמו באגדות אבל נותן ניצוץ של תקווה. הסופר הצליח לחדור למחשבתם של שני אנשים ולהעביר אלינו את עולמם, גם אם הוא שונה משלנו. הרקע המתמטי שלו בה לידי והוא הנותן לספר את אמינותו. הקריאה לא קלה, מתחשק לצעוק על הגיבורים ולטלטל אותם. הקורא מרגיש חוסר אונים ונמשך הלאה לראות מה יקרה בהמשך. אנו נסחפים לעולמם של הגיבורים ותוך כדי שאנו שופטים אותם אנו למעשה מבקרים את עצמינו- האם אנו יודעים/ יכולים להתמודד עם השונה?
הספר מעלה תהיות רבות ומחשבות המעסיקות אותנו בסופו- אחת מהן שלא הרפתה ממני זמן רב היתה- האם יש אנשים שלא יוכלו להיות מאושרים? או לחלופין מהו אושר לאנשים שונים?