• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של טלקה

תמונה של טלקה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של טלקה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של טלקה
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2002
סדרה:פרש הברונזה #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
paz
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר מדהים מדהים מדהים! קראתי המון ספרים ואף פעם לא נקשרתי ככה לדמויות. רומן הסטורי משובח.”

108/266
ביקורות על פרש הברונזה
הבאה
המילה הכתובה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

אוח,טטיאנה ואלכסנדר..אלכסנדר וטטיאנה..שורה וטטיאשה.
כתבתי ביקורת על "גן הקיץ" האחרון בסדרה,אבל משום מה על הראשון לא כתבתי. עכשיו שיש לי קצת זמן פנוי ומגרד לי ממש לכתוב ביקורת כי הייתה לי תקופת יובש קצרה החלטתי ללכת על זה.
לא בדיוק ידעתי למה אני נכנסת . בדפים הראשונים יש תמונת מצב טרום מלחמתית,שאפשר להרגיש את המלחמה בפתח. פאולינה העבירה את החרדה מהלא נודע באופן מושלם. נערה תמימה שמטיילת ברחובות לנינגרד בקלות דעת כשהגרמנים כל כך קרובים. לגורל היו תוכניות משלו,ובעוד אתה בתחילה מצקצק כמבוגר יבשושי ואומר "אוף,מה זו החוסר אחריות הזו?! המלחמה בפתח!" מהר מאוד אתה מקבל תפנית. ההתאהבות הנואשת הזו ממבט ראשון היא דבר שמוכר לי על בשרי ולא יכלתי שלא להתרגש. הכמיהה הזו (אני כל כך מנסה שלא לעשות לכם ספוילרים) למשהו שבאותם רגעים נראית ככמיהה למשהו לא מושג היא כל כך כואבת וניתן להזדהות איתה. התסכול לסביבה שלא מבינה.ההלם הזה שפתאום נכנסים למצב חדש-למלחמה. מוצגות לנו המון דמויות שחלקן בעלות נוכחות גדולה יותר או פחות אבל נקשרים לכל אחת ואחת מהן וחרדים לגורלה כאילו אנו יושבים עם משפחת מטאנובה בדירה הקטנטנה בלנינגרד. אלכסנדר הוא עוגן,הוא המושיע של טטיאנה. אנחנו שונאים אותו ומתאהבים בו ושונאים אותו שוב ורק רוצים שיסתדר. מה שכן,וכאן אני מזהירה אם אתם באמצע קריאת הספר או תחילתו הפסיקו לקרוא כי אני עושה לכם ספוילר עכשיו- מציק לי שפאולינה פחות או יותר "מחקה" את המשפחה שלה ונתנה את ה"אור הירוק" לתחילתו הרשמית של הרומן. אבל בעצם,מי אני בכלל.זו הייתה מלחמה,והמון נשמות אבדו בצורה שבה מתואר בסיפור. אבל אי אפשר שלא להתרגש.אני בזמן קריאת הסיפור הרגשתי כאילו אני צופה בטלנובלה ,או כאילו אני באמת נמצאת ברקע כזבוב על הקיר וצופה במתרחש.מדווחת לחברות שלי כל יום על ההתקדמות בסיפור כאילו הם חברים שלי."קיבינימאט עם האלכסנדר הזה". לפי דעתי זה הספר הכי טוב בסדרה ופאולינה עשתה ,סך הכל,עבודה מצוינת.לא יכולה לתאר לעצמי כמה שעות ימים וחודשים ושנים היא בילתה בלאסוף מידע על התקופה הנוראית הזו. מהדברים שהציקו לי היו התיאורים המיניים שהיו בהשוואה לשאר הקטעים בספר פשוט מביכים במקום להיות אירוטיים. בקיצור חברים-הספר הראשון הוא הכי מומלץ וסביר להניח שתמצאו את עצמכם נוהרים לחנות הספרים הקרובה כדי לקרוא את האחרים ולהמשיך עם אלכסנדר וטטיאנה לעוד קצת הרפתקאות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Rasta
Rasta
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של אורית
אורית
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
4קוראים|גיל ממוצע53|50%נשים

על המבקרת

תמונה של טלקה

טלקה

חברה מזה 15 שנים
9 ביקורות•1 נבחרות•33 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של טלקה
טלקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות9
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה33
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת5ספרות מקורית2מדע בדיוני ופנטזיה1

דיון על הביקורת

2 תגובות
אורית
אורית•לפני 13 שנים

תודה לך טלקה

על התזכורת. קראתי את הטרילוגיה לפני שנה ונשבתי בקסמיה גם מהרומן וגם מהתקופה. כל כך הזדהתי עם הדמויות שמצאתי עצמי הולכת ברחוב ומחפשת אנשים שדומים לטטיאנה ואלכסנדר ואפילו פנטזתי שאולי יבוא יום ויעשו סרט או סידרה. זאת הייתה אחת מחוויות הקריאה המרשימות ביותר שלי.
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 13 שנים

טלקה, זה נחמד שאת משתפת אותנו

במה שאת עוברת עם ספרים ופחות מתעסקת בתוכן שלהם (מה שנקרא "ספויילר"). אי-אפשר שלא להתרשם מכך שעם טריולוגית הספרים של פאולינה סיימונס היתה לך חוויה מיוחדת. אני מאחל לך להמשיך ולהינות מקריאת ספרים, בעיניי אין חוויה דומה לזו. אני באופן אישי קראתי את "הנערה מכיכר טיימס", ולא ממש בא לי על הטריולוגיה הזאת למרות ואולי בגלל כל מה שקראתי עליה.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של טלקה

דרקולה - הוצאה מחודשת

דרקולה - הוצאה מחודשת

בראם סטוקר

בעשורים האחרונים דרקולה הוא שם ידוע לכל. דרקולה הוא מותג עוצמתי עם תחפושות,ספרים,סרטים,בובות,משחקי וידיאו,ספרי קומיקס וכל מה שניתן לעלות על הדעת. בשנים האחרונות הסקס אפיל של הערפדות אפילו עוד יותר התעצם עם הכניסה העצבנית של ה"ערפדות" עוד יותר למיינסטרים אם זה ב"דם אמיתי" המופתית,"דמדומים" הפחות מופתית , יומני הערפד ,ואן הלסינג ,ועוד כמה שאני בטח לא מכירה או זוכרת. יש משהו - משהו כל כך מסתורי וסקסי ועוצמתי שאני לא יכולה לשים במדויק את האצבע המדממת שלי עליה עם השאלה "מה כל כך מושך?" .
בכל מקרה,בואו נניח את זה בצד ונהיה שטחיים לרגע-קודם כל,הכריכה מעלפת.לא יכלתי לחשוב על עיצוב יותר מגניב וקולע.ככה הטרנסילבני הממזר הזה תפס את תשומת ליבי בשבוע הספר האחרון.עשיתי סיבוב בין עשרות הדוכנים עמוסי הספרים בשבוע הספר בכיכר רבין ובכל זאת חזרתי אליו-הופנטתי!
זו קלאסיקה ללא ספק. סיימתי אותו תוך פחות משבוע. יש בו משהו מאוד קצבי וכייפי ,והוא בנוי מ"גזרי עיתונים" ומקטעים שונים של יומנים של הדמויות והתכתבויות ביניהם. בתחילה חשבתי שזה דווקא יפריע ויעצבן כי אם לא עושים את זה נכון זה פשוט מחרפן את השכל. אבל נהניתי מכל רגע . בראם פחות או יותר חלוץ בקטע הזה ועם הגישה הזו ניסיתי לקרוא את הספר. להניח בצד את כל הערפדים המנצנצים של סטפני מייר בדמדומים ובערפדים הנימפומנים והנאים של "דם אמיתי" ולחשוב שלפני כל כך הרבה שנים במאה הקודמת (!!) אדם ניגש אל הספר בכזו נאיביות וכנראה התחלחל ופחד עד עמקי נשמתו.אם אני הייתי צריכה שניה להתאפס על עצמי לאחר כמה תיאורים מאוד מדויקים של בראם סטוקר על הטירה של דרקולה ומזג האוויר הנורא והנוכחות המצמררת של הרוזן בכבודו ובעצמו-המחשבה שפעם אדם היה פותח את הספר בלי לדעת למה הוא נכנס,לא היה לו את אן רייס שתעשה לו בית ספר על ערפדים בגיל ההתבגרות וגם לא היה לו את הקולנוע עם מבחר סרטי אימה.אולי היה את הפולקלור והסיפורים המפחידים.אבל בראם סטוקר לקח את כל האלמנטים האלו,כל האגדות ויצר משהו אחד שעשה לכולם בית ספר בספרות גותית ואימה. כשניגשתי לקריאתו,אני ידעתי שהספר קיים וש"יש ערפדים" ודרקולה חי חי "וקיים" . זה אולי אולי קצת הרס לי,אבל ממש לא מנע ממני להנות. אפילו השוביניזם הקל לא הפריע לי ואף שיעשע אותי .דברים בסגנון "מוחך כשל גבר וליבך כשל אישה.השארי כאן,אינך בנויה למסע כזה"!( או משהו בסגנון) . בקיצור- ספר מהנה ממש שהעביר לי שבוע בכיף ועשה צמרמורת כשצריך וגרם לי לתמוך בחבורה האמיצה ,ובערך כמו לראות סרט אימה -גם להגיד לעצמי בראש "לא!מפגרת!מפגר!אל תלכו לשם!אתם לא קולטים?!אהה"
בקיצור-אם גם אתכם הכריכה השחורה והכיתוב האדום תפס על איזה מדף-ממש לא להסס וללכת על זה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•טלקה
החדקרן האחרון

החדקרן האחרון

פיטר ס. ביגל

בגיל ארבע אמא שלי אמרה לי בהתרגשות שהיא הקליטה לי סרט על חד קרן."על יוניקורן". מאותו הרגע שהסרט ריצד לו על המסך התאהבתי נואשות.
בגיל 13 ממש לפני שטסתי לארה'ב לטיול בת מצווה מאוחר גיליתי שהסרט האהוב כל כך,the last unicorn ,מבוסס על ספר! כמה התרגשתי! בגלל שאני אמריקאית והאנגלית שלי חזקה ניגשתי היישר לחנות שאוכלת את כל הרשתות בארץ בסיבוב,Barns and noble, ובהתרגשות שאלתי את המוכר אם יש לו את הספר.
הוא מצוין-הוא סוחף,הוא מרגש. עד היום יש לו מקום כבוד על המדף,וגם החד קרן מהסרט מככבת לי בענק על הרגל בתור קעקוע שעשיתי בגיל 18.
ההתפתחות של הדמות ממישהי שהיא כמו כולם,ככל החדי קרן-ומתפתחת כאינדיבידואל בניגוד למה שהיא באופן טבעי הייתה אמורה להשאר-תמימה,לא מודעת לעולם ומלאה באהבה עצמית, והופכת בעצם לאישה ולומדת את מהות האהבה והחרטה ולעולם לא תהיה כפי שהייתה,גם כשהיא מוצאת את בני מינה. להיות חלק מכולם ,להראות כמו כולם,אבל מבפנים שום דבר לא יהיה אותו הדבר.
מדהים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•טלקה
מאוס 1: סיפורו של ניצול

מאוס 1: סיפורו של ניצול

ארט ספיגלמן

מדהים מדהים מדהים.
בבית יש לנו את הגרסה באנגלית, ששכבה על מדף הספרים המשפחתי מאז שאני זוכרת.
בתור ילדה לא התקרבתי אל הספר-לא הבנתי מה יש בו ,והוא נראה לי מאיים ולא מובן. אמא שלי רכשה אותו בעברה בניו יורק כשהיא עבדה ביריד ספרים וזה הקומיקס היחיד שהיא קראה בשקיקה ועדיין מדברת עליו עם ניצוצות בעיניים ומשבחת אותו.
מאז גדלתי,האנגלית שלי גם כן- והחלטתי לגשת ל"מלאכה". אני פריקית של קומיקסים ובמיוחד ביוגרפיים (כדוגמאת פרספוליס של מרג'אן סטרפי),ומאז שהתחלתי לקרוא תמיד התעניינתי בספרות על השואה.
אני חושבת שארט העביר את הסיפור בצורה כל כך טובה , מעביר את החרדה ממה שעתיד לבוא לדמויות,את הפחד הכעס והתקווה, ומפתחת סקרנות ממשבצת קומיקס אחת אל השנייה בצורה כל כך טובה שאף סטיבן שפילברג לא היה יכול להעביר כל כך טוב אפילו על המסך הגדול .
מומלץ בחום גם לאלו שלא כל כך חובבים את הז'אנר .

לפני 14 שנים•
★★★★★
•טלקה
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

כשניגשתי אל אחד ממדפי התצוגה בחנות הספרים נתקלתי בהיסטוריונית. הכריכה מסקרנת ,עובי הספר מאיים. אבל אני פריקית של ערפדים (עוד לפני שבלה קאלן ומאהביה השונים יצאו לאור ולתודעה) . אני במיוחד אוהבת שההיסטוריה והמיתולוגיה משתלבים ביחד ומושכים אותי עוד יותר לחקור. ולכן הספר הזה משך אותי במיידי וגרם לי לזנוח את שאר הספרים שרכשתי בעותה העת.
עברו כמה שנים מאז שסיימתי אותו, אבל אני זוכרת בבירור שסך הכל נהניתי ממנו מאוד. הרעב הזה לדעת עוד על ולאד צפש וההיסטוריה שלו היא מה שהשאירה אותי כי סך הכל, המסע לאורך הספר הוא לפעמים לעוס ומייגע. וגם הסוף,סלחו לי על הספוילר הפיצי פצפון,מאוד מאכזב...גורם לקורא לחשוב "התעייפת כל כך מלכתוב את המיליון עמודים אז שלפת את הרעיון הראשון שצץ לך והקאת אותו על העמודים האחרונים" . וזה אכזב. כן נהניתי מהתיאורים של האוכל (כי כזו אני,גרגרנית -גם בצורת טקסט)
ומאוד נהניתי מהעובדות ההיסטוריות שהובילו לסיורים ארוכים ברחבי האינטרנט ובפרט בויקיפדיה אהובתי.
בקיצור בז'אנר הזה-המיסטי,ההיסטורי, אני חושבת שזה אחלה ספר ואם יש לכם סבלנות וסקרנות תהנו ממנו (ויש מצב שכמוני,תקטרו על זה במהלך המסע אבל תמשיכו לקרוא)
קריאה מהנה!

לפני 14 שנים•טלקה
פיצריה קמיקזה

פיצריה קמיקזה

אסף חנוכה

נהניתי ממנו אפילו יותר מלקרוא את האורגינל.

לפני 14 שנים•טלקה
פרספוליס

פרספוליס

מרג'אן סטראפי

הספרים הכי טובים הם הספרים שמוצאים אותך..
וליום הולדתי ה16 או ה17 קיבלתי לידי את "פרספוליס" מחברת משפחה שידעה שאני פריקית קומיקס .
עד אז,לא בדיוק קראתי קומיקסים מהסוג הזה,יותר התעניינתי בדברים יותר קלילים , "מה לי ולאירן" חשבתי..אבל בלי לשפוט, התחלתי לקרוא.
נשאבתי פנימה. קודם כל נפתחו עיניי כי עד אז מה ידעתי על איראן? כלום, רק רעלות ואיום גרעיני.
לא ידעתי שמתחת לרעלות ולשחור מסתתרות דמויות עם ראש פתוח ועם השתוקקות לחופש,מוזיקה ומסיבות סודיות ואלכוהול שרוקחים במרתף . אנשים עם אידיאולוגיה ומלאי אהבה שרק רוצים לחיות ולהביע את דעתם.
עד היום אני לפעמים קוטפת את הספר מהמדף וקוראת פרק שניים. לומדים לאהוב את מרג'ן , והסקרנות שמתעוררת עקב העלילה לגבי איראן היא בלתי נמנעת. הספר השני גם מצוין ומומלץ למי שהתאהב במארג'ן הקטנה. קשה להאמין שזו אישה אמיתית שמספרת את הסיפור שלה..אבל זה אמיתי,והיא מדהימה. לשני הספרים יש מקום של כבוד על המדף.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•טלקה
ילדי יום ראשון

ילדי יום ראשון

אביב גפן

קניתי את "ילדי יום ראשון" בשיא ההערצה שלי לאביב גפן. הביקורת שלי בזמנו תאמה את ההערצה שלי "או-מיי-גאד- איזה ספר פאקינג אדיר יואו"

יש לי קטע כזה,סליחה על הבוטות,לקרוא בשירותים. מדי פעם אני פשוט שולפת באקראי ספר מהמדף ורצה אל "עיסוקיי"..
ואותו ספר אקראי יושב שם תקופה מכובדת עד שאני מחליטה לעשות סדר.
אז זה קרה יחסית לא מזמן,שאותו ספר נבחר באקראי אך עם לא פחות כבוד לשעשע אותי (ואת אלו שיבואו אחרי)על כס המלכות.

אני מאוד אוהבת את הכתיבה של אביב גפן.אבל הספר הזה צריך להשאר שם,ליד כס המלכות.

כל הספר פחות או יותר הוא "אני אביב גפן.אם לא ידעתם,אז אני אביב גפן.ולא טוב לי עם זה.טוב לי עם זה.לא טוב לי עם זה.אביב גפן.דור מזוין.אביב גפן."

הוא יעביר לכם אח'הצ עצל בשמחה, והפרקים בספר באמת יחסית קצרים אז אפשר גם לקרוא אותו בגיחות אל השירותים (מה יש לי משירותים כל כך בביקורת הזו?!)..
אבל הוא לא באמת מרגש ומסקרן ומאחד עד עשר הייתי נותנת לו 4 וחצי שנותן היי פייב לחמש.מה שכן הוא נותן מענה לאותם מעריצים של אז והיום לגבי החיים שלו..ומאכיל את הרעב שלנו לחטטנות ולדעת קצת יותר על הסיפור שלו עם אילנה,למה הוא לא עשה צבא ,וכו'.
אבל בכל זאת הרגשתי כמו בבחינת בגרות -אתה שוכח הכל מייד אחרי שאתה מסיים..והספר חזר למדף..מחכה ליום שבו הוא שוב ייככב לי בשירותים יחד עם ה"גל גפן" וה"זבנג"

עכשיו מעונן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•טלקה
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

בבוקר אחד,הספר הראשון ,"פרש הברונזה",הופיע על השולחן במטבח. כששאלתי את אמא שלי מהו הספר הזה היא השיבה שהשכנה קנתה לנו מתנה לחג.
אני חייבת לציין שהוא נשאר על השולחן לעוד כמה ימים עד שהתפניתי לקרוא אותו ונשאבתי פנימה. לא יכלתי להניח אותו לדקה,וכמובן שדיווחתי לשכנה שהוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי. את הספר השני "אלכסנדר וטטיאנה" קניתי ישר אחרי שסיימתי את "פרש הברונזה" והוא היה הרבה פחות טוב מהראשון אבל התעקשתי להמשיך כי הסקרנות אכלה אותי. גם כשהוא קצת נעשה סרט תורכי נשארתי.
אל הספר השלישי ניגשתי עם קצת פחות מתח וסקרנות. הרגשתי ש"חזרתי הביתה" אל אלכסנדר וטטיאנה.
אבל זה היה מעיק ממש. זה הרגיש כאילו אין לה מה לכתוב כבר והיא מתחה את זה ומתחה את זה. מצד אחד ממש אהבתי את ה"המרחות" הזו. כי הרגשתי שאני חיה איתם יום יום ,מרגישה את החרדות של הזוג ומתרגשת ומתעצבנת ואפילו קצת מתחרמנת איפה שצריך.אבל זה לא היה זה-בחצי האחרון זה כבר נמתח ונלעס כל כך. על אחד הפרקים האחרונים שבו אנתוני מדבר דיבורי צבא כבר דילגתי . רציתי כבר לדעת מה קורה בסוף.אני מתנצלת אם הכתיבה שלי קצת ..איך נגדיר את זה,גרועה ואימפולסיבית,אבל אני ממש כמה דקות אחרי סיום הספר ואני "מקיאה" כאן הכל . הפרק האחרון ריגש אותי בטירוף..פאולינה הצליחה להעביר אותו בצורה כל כך טובה שאני לא מצליחה למצוא עוד מילים לתאר את התחושות שנוצרו בי..אני חושבת שבזכותו-הספר היה שווה את מאות העמודים.הרגשתי שסיימתי איתם את המסע הארוך והמפרך הזה מתחנת האוטובוס בלנינגרד עד סגירת המעגל ,על ספסל אחר ובחיים אחרים ושלווים. אני לא חושבת שהספר הזה מומלץ לקריאה אם לא קוראים קודם את השניים האחרים. ואני עוד מפנטזת על הרגע שיהפכו את פרש הברונזה לסרט.

לפני 14 שנים•טלקה

ביקורות נוספות על "פרש הברונזה"

פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

מי שמע, מי ידע (פרט לעולים מברית המועצות ) על 900 הימים (כמעט 3 שנים) של המצור שעשו הגרמנים על לנינגרד (שנקראת היום בשמה המקורי סנקט פטרבורג) ?

המצור התחיל ב 8.9.1941 והסתיים 27.1.1944 ובו מתו, רק מרעב איום, בין 1-2 מיליון תושבים וחיילים. לפי השמועות, היטלר, יימח שמו וזכרו, נתן פקודה שלא לקבל כניעה של תושבי לנינגרד (כלומר – כל תושבי העיר דינם למיתה) ולכן, בתחילה, סטאלין מיעט לשלוח לעיר אוכל (שבקושי היה לו) כי חשב שחבל לבזבז אוכל על אנשים שבוודאי ימותו. לכן, בתחילת המצור תושבי העיר סבלו מחרפת רעב איומה ואנשים הגיעו למצב שנאלצו לאכול, לא עלינו, גויות אדם. אבל, הקב"ה חשב אחרת מסטלין, והעיר עמדה בגבורה כנגד הגרמנים בחודשי המצור הראשונים וההספקה לעיר חודשה בהדרגה.

את כל זה לא הייתי יודע עד היום אם לא הייתי קורא את הרומן הנפלא והארוך "פרש הברונזה" של הסופרת האמריקאית, שגרה בצעירותה בלנינגרד, פאולינה סיימונס.

הרומן מתחיל ביום הפלישה של הגרמנים לרוסיה, ביוני 1941 ומתאר את חיי הגיבורה הראשית טטיאנה מטאנובה שחיה בחדר אחד עם כל משפחתה – אחות (מבוגרת ממנה בשבע שנים וישנה איתה באותה מיטה), אח והורים בלנינגרד. הרעב, המצור, ההפגזות ותנאי החיים הקשים הורגים את כל בני המשפחה ורק היא, שבקושי חיה, ואחותה הגוססת מצליחים לצאת מהעיר בזכות קצין בצבא האדום, אלכסנדר.

קצין זה, היה חבר של האחות, ששמה היה דאשה, אבל התאהב אהבה אמיתית, במקרה, בגיבורת הסיפור. הוא היה חייב לשחק משחק כפול, כלפי חוץ, להישאר החבר של האחות, ומאידך, בסתר, להיפגש עם טטיאנה. עד שדאשה מתה בזמן שהתפנתה מהעיר ואז, אחרי מספר חודשים, הוא נפגש עם אהובתו האמיתית, רחוק מלנינגרד, למשך כחודש, והם נישאו וקיימו הרבה הרבה יחסי מין.
בהמשך, הקצין חוזר ללנינגרד למלחמה ואף אשתו חוזרת בלי ידיעתו לשם, והעניינים שם מתחילים להיות מורכבים מאד, מסוכנים ומפותלים.

לא אפרט עוד. אשאיר לכם את המתח.

אבל חייבים להזכיר מספר דברים.
גיבור הספר, אלכסנדר, הוא בן של זוג קומוניסטי אמריקאי שהיגר בשנות ה-30 לאמא רוסיה מתוך אידיאלים ומצא שם את מותו. איך בנם שרד והגיע לדרגת קצונה בצבא האדום ? תקראו בספר.
(הערה: באותם שנים היו גם קומוניסטים יהודים בישראל שהיגרו לאמא רוסיה ורובם חוסלו.)

המטרה הנסתרת והעיקרית של אלכסנדר וטטיאנה היא להגר מרוסיה לארה"ב – הארץ הטובה מאד לעומת רוסיה – הארץ הרעה מאד. טטיאנה, בסוף הספר, מצליחה להגיע לארה"ב ולהוליד שם, עם הגעתה, את ילדם המשותף. אלכסנדר נשאר ברוסיה עם סכנה של משפט על התחזות או אולי אפילו ריגול לארה"ב, שהעונש על כך הוא כמובן מוות. האם זה באמת מה שיקרה ? כנראה שלא – אבל על זה יסופר בשני ספרי ההמשך שנכתבו ל"פרש הברונזה". שטרם קראתי ואני אקרא בקרוב.

יש שמבקרים את הסופרת על אריכות הספר, לדוגמא: תיאורים ארוכים מאד ומיותרים של סקס. אולי זה נכון. אבל, מחוץ לזה, הספר מעורר עניין רב מאד, כתוב היטב, ומשך את הקורא (אותי) לקרוא אותו עד הסוף ולהמשיך ולקרוא את ספרי ההמשך.

לפני סיום. ברור לי שברוסיה ממש לא אוהבים את הספר, שלא עושה טוב לתושבי העיר וללוחמים הרוסיים בעיר, ולכן אין עליו בויקיפדיה הרוסית ואף אין על הסופרת. אבל, למה, בויקיפדיה העברית, נפקד מקומו של הספר והסופרת עד היום ? אינני יודע.

ועוד שאלה . בויקיפדיות השונות לא כתוב כלום על דתה של הסופרת – פאולינה סיימונס. אבל כן כתוב ששם משפחתה המקורי מרוסיה היה הנדלר שהוא שם משפחה יהודי מובהק. האם מישהו יודע האם הסופרת באה ממשפחה של יהודים ?

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

ספר בינוני
הספר כלל וכלל לא מצדיק את השבח ואת המילים הטובות שנאמרו עליו.ֿ
והסיבה לכך, שהספר נמרח לשווא סביב שני אנשים אלכסנדר וטטיאנה שמתאהבים בצל המלחמה
והמצור על עיר לנינגרד אך אין בו עלילה שמדרבנת ומעודדת את הקורא להמשיך בקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

אני חושב שהדבר שהכי משך אותי בלהתחיל לקרוא את "פרש הברונזה" היה ה עובדה שלא רק שהיה עב כרס, ראיתי אותו בכל מקום והוא עלה בהרבה המלצות. אכן הסיפור טוב, ארוך ומקיף מאד בתיאורו של מצור, המצור על לנינגרד. הספר במתחיל בהכנות למלחמת העולם השניה וכבר בפרקים הראשונים יש התייחסות לאיך המבוגרים שידעו מה צפוי להם, בשל נסיונם במלחמת העולם הראשונה בעוד הצעירים לא הבינו את גודל המצוקות והטרגדיות אותן יפגשו. אני חושב שפרש הברונזדה הוא ספר טוב, אם כי לא מסתיים בקטרזיס גדול וניכר כאילו בפרקים האחרונים הסופרת מיהרה בדרכה לסיים את הסיפור ולא הקפידה בפרטים, מצד שני, היא סופרת ואני קורא אז מי אני שאשפוט את המאמץ שהשקיעה בכתיבת ספר. קראתי ספרים טובים יותר, אבל יחד עם זאת הספר, מעבר לסיפור האהבה השזור בו, נותן לקורא הבנה, עד כמה שניתן להבין מקריאה, מה היא המשמעות של מצור

לפני שנה•
★★★★★
•Eiad Shalabne
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

בכל פעם שאני קוראת ספר על מלחמת העולם השניה והשואה בפרט, אני לא יכולה שלא לתהות מה הייתי עושה במקום הגיבור/גיבורה, וכך גם בספר הזה. איך הופכת נערה רגילה ועליזה, חובבת קריאה, למכונה שורדת שיכולה לכל הקשיים הנקרים בדרכה, למרות ששום דבר בחייה הקודמים לא הכין אותה לכך?

הספר "פרש הברונזה" מתחיל בתיאור היום הראשון של המלחמה בברית המועצות – שידור רדיו של ה"חבר" מולוטוב, שר החוץ של סטלין, המודיע על פלישת הגרמנים לברית המועצות.
ברגע אחד מתהפכים חייה של טטיאנה, נערה בת 17, בת למשפחה בת שלושה ילדים, הוריהם וסבא וסבתא, הגרים בשני חדרים בלנינגרד הסוביטית. בתחילה טטיאנה מנסה להתעלם מן המציאות שגם כך לא מזהירה תחת שלטון הקומוניזם, אך במהרה המציאות משיגה אותה והיא נאלצת להתמודד.

התיאורים של המציאות בזמן המלחמה ולנינגרד הנצורה הם אמינים ומצמררים. האנשים שתחילה מסרבים לקנות קופסאות שימורים כי זה "מגעיל" ואחר כך אוכלים לחם שרובו עשוי מנסורת, קיצובי המזון ההולכים וקטנים, הרעב הגדול, המחלות, האנשים שרגישותם הולכת ומתקהה לנוכח הסבל האינסופי.
מתי מתרחש המעבר בין ההתכחשות למציאות לבין ההבנה שהנורא מכל כבר כאן?
"מלחמה חברים! ברוכים הבאים למציאות, מוגשת לכם באדיבות היטלר. תקנו את הקוויאר והחמאה שלכם ותאכלו אותם הערב. כי תרשמו זאת לפניכם, מאתיים הרובלים שלכם לא יקנו לכם כיכר לחם בינואר הבא."

אבא שלי היה ילד בברית המועצות של אותם ימים. סבא שלי ויתר מרצונו על הרכוש המשפחתי כדי להמלט מחותמת של "בולשביק" ושמח עם פלישת הגרמנים שיצילו את היהודים מהסובייטים. הוא היה מהראשונים שנרצחו. אחותו, דודתי, היתה בגילה של טטיאנה, ילדת תפנוקים יפיפיה שנאלצה להתמודד עם המציאות הדמונית שנכפתה עליה. היא לא ניצלה.

אילו היה הספר מתמקד בכל אלו הייתי נותנת לו חמישה כוכבים ללא היסוס. הייתי אפילו מוכנה לקבל את סיפור האהבה המתמשך בין טטיאנה לבין אלכסנדר, שלמרבה התסבוכת הוא החבר של אחותה הגדולה, על עליותיו ומורדותיו. כפי שכבר יצא לי לכתוב בביקורות אחרות, אני נמשכת לקדחתנות הרוסית.
אבל חוסר האמינות כאן הוא כל כך גדול, עד שכאן סיימונס איבדה אותי. תיאורי האהבה קיטשים עד כדי גועל, ונמרחים על פני מאות עמודים. גם תיאורי הסקס הלא אפשריים גרמו לי לאבד את הסבלנות. עבודת עריכה טובה יותר היתה יכולה בקלות לקצץ 200-300 עמודים (כן, כן, הספר הוא כמעט בן 700 עמודים) ולשפר את הספר לאין שיעור. במקום זה מסתבר שזו טרילוגיה, ולספר ישנם שני המשכים, שאף עולים עליו במספר העמודים.

אני לא אקרא את ההמשכים "טטיאנה ואלכסנדר" ו"גן הקיץ". ובכל זאת אני ממליצה על "פרש הברונזה", כמסמך המתאר את החלק של המלחמה הנוראה ההיא שלא קשור ליהודים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של טטיאנה ואלכסנדר על רקע מלחמת העולם השניה בברית המועצות הקומוניסטית.
לא יודעת, מה אני כבר יכולה לחדש על הספר הזה? מדובר ברומן היסטורי הנחשב לקלאסיקה. מהסיפורים המיוחדים שניתן לקרוא אליהם.
ההתחלה הייתה לי הרבה יותר קלה מהסוף. תיאור הפגישה הראשונה בין הדמויות היה קסום לדעתי. ממש אהבתי את הקטע בתחנת האוטובוס עם הגלידה. סיימונס הצליחה לתאר את המשפט "love at first sight" בצורה הכי טובה שיצא לי לקרוא עד כה. תיאור המלחמה והמצור על לנינגרד נכתב בצורה מעולה. הרגשתי את הקושי דרך המילים. סיימונס תיארה את המלחמה בברית המועצות בצורה מאוד אמינה ולא שיכתבה את ההיסטוריה לפי ראות עיניה, אלא דבקה בעובדות. ממש אהבתי את החלקים של המלחמה.

החלק של אחרי המלחמה, כשטטיאנה ואלכסנדר סוף סוף מתאחדים, למרות כל הסיכויים, היה לי ממש קשה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - סבלתי מהקטעים הארוטיים. על רוב הדפים רציתי לדלג. היו הרבה קטעים בספר שנמרחו עד אין סוף, במיוחד הקטעים שבהם טטיאנה מתנהגת כמו מזוכיסטית אמיתית וסובלת ברצון רב את כאב הלב שלה ולפעמים ממש מחפשת סיבות להעצים את הכאב ולדחוף את אלכסנדר ממנה. כל הזמן דואגת לכולם מלבד לעצמה. היא הזכירה לי את הנשים החלשות שהיו מוכנות לסבול סתם רק בשביל שיראו בהן נשים צדקניות וטובות לב. זה כל כך הרגיז אותי. לפי נקודת המבט שלי, אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר מאוד בעייתית ורעילה. אני מניחה שאם הייתי קוראת את הספר שנים לפני, אולי הייתי רואה את זה אחרת.

קשה לי להסביר את חווית הקריאה שלי. הספר בכלל לא נורא, אם כבר ההיפך. למרות הקטעים שנמרחו ולמרות שקשה לאהוב את הדמויות (חוץ מאלכסנדר - היחיד שהתחברתי אליו), הסיפור עצמו הוא סיפור מקסים ונהדר והשאיר אותי מרותקת. לא יכולתי להוריד את הידיים ממנו.
הספר נותן תחושה של טלנובלה רוסית משובחת.

היה לי קשה לדרג את הספר. הכתיבה מעולה, הסיפור עצמו מדהים! אבל הספר נמרח המון וזה גרם לי סבל והיה אפשר לקצר אותו. אז אל תהרגו אותי, אבל בשבילי זה 4.5 כוכבים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ספרים
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

קניתי אותו בשבוע הספר האחרון, לא הכרתי את הסופרת או שמעתי אי פעם על הספר ולכן קראתי אותו אחרון- ואני כ"כ שמחה שעשיתי את זה!!

להפתעתי הרבה, נהנתי ממנו מאוד מאוד,
הפן ההיסטורי דיבר אלי מאוד, הספר היה כתוב בצורה קלילה ונעימה לקריאה,
הדמויות בספר הן קיצוניות מאוד, תמימים וטובי לב או אנוכיים וחסרי הבנה, ולמרות זאת התאהבתי.

איפה יש גברים כמו אלכסנדר??
הסיפור המרכזי ריתק וסחף אותי למרות שאני מזמן כבר לא בת 16.

אז נכון, זהו אינו ספר מושלם, קטעי הסקס מפרכים, מאולצים ונגרמת הסמקה לאורך 50 העמודים המפורטים עד מאוד, כמוכן ישנם דברים שלא מסתדרים עם קווי העלילה ואופי הזמנים ולמרות כל זה נהנתי.
מי לא נהנה לקרוא על אהבה שכזו?על דאגה והקרבה והכל על רקע לנינגרד העולה בלהבות?

אני מודה ומתוודה, קראתי את הספר יותר מפעם אחת ולעיתים אני חוזרת שוב ושוב לאותם המונולוגים שאהבתי כ"כ, לקטעים ששימחו אותי והעלו לי דמעות בעיניים.
כשהבנתי שיש ספר נוסף, חלק ממני שמח שאני אוכל לשוב אל טטיאנה ואלכסנדר שלמדתי לאהוב, אבל היה גם חלק נוסף שממשיך לחשוב שאולי, אולי דברים טובים צריכים להסתיים.

הספר אינו רק דרמה רומנטית לבני הנעורים, זהו סיפור על מאבק, על המלחמה ממבט שלא כולם זוכים להכיר,

קטע אהוב במיוחד שזכור לי היה הקטע בו טטיאנה ואלכסנדר צופים בפינוי מוזאון ההרמיטז' המדהים ודנים בחשיבות שמירת האומנות על פני שמירת האנושות, הקטע הזה הבהיר לי יותר מכל דבר אחר את אופי החיים שלנו כבני אדם ומה אנחנו בוחרים לשמר בעת שהכל עולה בלהבות.

אהבתי איך שסיימונס שוזרת לאורך הספר את אהבתה הרבה לספרות הרוסית, את הציטוטים מפושקין (שגרמו לי לקרוא שוב את "יבגני אונייגין" שהזנחתי מאז ימי התיכון) ואת תיאור נופי לנינגרד המדהימה.

הרבה מעבר לסתם סיפור אהבה, הסאב טקסט מבחינתי אמר הרבה יותר.
ממליצה!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הרבה זמן נמנעתי מלקרוא את הספר. אבל בהמלצה חוזרת ונשנית של חברה , החלטתי הכל זאת לבדוק על מה המהומה ...
אובכן, רוב מהומה על לא מאומה

ראשית, כיוצאת ברית המועצות, קשה לי לקרוא על רוסיה הסובייטית בשפה זרה.
אבל השערורייה בספר הוא כבר מהתחלה: אמריקאי אמיתי במדי החייל הסובייטי באמצע לנינגרד. הגיבור הראשי של הרומן הוא אמריקאי אנטוני אלכסנדר ברינגטון. כמה נורא!
איך אפשר ליצור כזה סלט בתוך לנינגרד הסובייטית ביום הראשון של מלחמת העולם השניה? המטרה של הסופרת היא ליצור השוואה בין החיים החופשיים של הפרט בעולם המערבי מול החיים הנוראים של האזרח בברית המועצות. התיוג של האזרחים כולם כסוכנים צבועיים של הNKVD ושל החייל הרוסי דמיטרי כפחדן חסר עקרונות. היה אפשר להביע את המחאה שלה כנגד השלטון הסובייטי הקומיניסטי בצורה יותר עמוקה וערכית. הדימוי של החייל הרוסי שנלחם בחייל הנאצי הוא בעצם אמריקאי!
סבי היה חייל רוסי אמיתי שלחם בנאצים והדף אותם מאדמת רוסיה ושחרר את בודפשט ווינה מהשלטון הנאצי! סבי לא היה אמריקאי :)

שנית, התיאורים של היחסים של הגיבור הראשי עם טטיאנה אהובתו מעט פדופילים לטעמי. המבט הגברי שלו בה ,התיאורים שלו אודותיה.
היחסים בין בני הזוג בהיותם בלזרבו מתוארים בפרטי פרטים פורנוגרפיים על פני מאה עמודים. האלימות שמתפרצת ממנו כלפיה בשיבתה ללנינגרד, מחליאה!
אני לא מצליחה להיזדהות עם דמותו בשום אופן (וזה לא בגלל שהוא אמריקאי) לא מתיישב לי גבר ערכי ומצפוני יפה תואר ששורד ונלחם ומצליח לגבור על מכשולים, אלים כל כך כלפי אהובתו. כל אותם תיאורים בהם הוא אלים כלפיה והיא לוחשת מולו די די.... ואחר כך עוד מתנה איתו אהבים.

שלישית, זהירות ! ספויילר בדרך ...
הספר ארוך ומלא חזרות! ניתן לקצר אותו בקלות בחצי. אבל מה קרה בפרק האחרון? הסופרת קיבלה התראה לסיים מיד? לאורך 600 עמודים אנחנו מקבלים פירוט מלא של יומיום בחיי הזוג. אך בפרק האחרון פתאום קפיצה של חודשים במאורעות. טטיאנה אחות בבית חולים , באה למשמרת בבוקר ומגלה כי אלכסנדר הפצוע אינו במיטתו.
היא יוצאת למסע של חייה לחצות את הגבול ללא אלכנסדר. מה קרה לו ? כיצד נפצע? כיצד הגיעו לבית החולים ולהכרות עם רופא פינלנדי?
פתאום יש חור במידע, הסופרת מנסה ליצור כאן מסתורין לקראת ספר הבא ?

אני בטוח לא אשאר לגלות מה קרה

הספר נקרא בחלקים מסוימים בדבקות כדי להבין מה קורה הלאה, העלילה סוחפת. הסופרת הצליחה ליצור מתח בחלקים מסוימים.
לסיכום, בזבוז זמן מוחלט

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קטרין
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

כשרק נכנסתי לסימניה, לפני חודשיים פחות או יותר, בכל רשימות הקריאה שנברתי בהן הספר הזה הופיע, ובציון גבוה.
(גם עכשיו - הדירוג של הספר הזה בממוצע של מעל 400 קוראים - 4.611, גבוה משל מלכוד 22 אפילו)

כשהגעתי לספריה לפני חודש בערך, אחרי שאמא שלי ביקשה - 'תביאי לי ספר ארוך ומעניין לקרוא בחופש' - כל הספרניות כולל כמה משאילות התעלפו כמעט על הדלפק- 'ספר אדיר, מרגש, אמא שלך כ"כ תהנה'.

אחותי התחילה לקרוא אותו - וכשפלטה בטעות שהיא קוראת את הספר הזה, כל מי שהיתה בסביבה המליצה על הספר הזה עד אין קץ.

החברה הספרנית (מידענית, מידענית, בסדר..) שלי- גם לה היו רק מילים טובות עליו (אם כי לדעתה מספיק לקרוא רק את פרש הברונזה, השאר די זהה)

וכבר קראתי ספר של פאולינה סיימונס - 'הנערה מכיכר טיימס' ואפילו חיבבתי אותו פלוס פלוס.

אז כשנפגשנו בבית של חברה, והספר הזה היה שם וקיבל כזו המלצה חמה מאותה חברה- נכנעתי, והשאלתי אותו ממנה.

העלילה בקצרה? דאשה וטטיאנה הן אחיות ברוסיה שנלחמת בנאצים. דאשה חוזרת ערב אחד מאוהבת אחרי 'דייט' עם אלכסנדר הקצין בצבא האדום, ובאותו יום ממש מתאהבת גם טטיאנה בקצין- אותו אלכסנדר ממש.

לסכם 600+ עמודים במשפט?
רומן רומנטי ארוך במיוחד.

וזה לא שיש לי משהו נגד רומנים רומנטיים (כל עוד הם כתובים היטב) והסופרת כבר הוכיחה את עצמה בעבר כאחת שיודעת לכתוב ואני אוהבת סיפורים רוסיים בכל תקופה שהיא . אבל זה פשוט לא זה - אם אני הצלחתי לנחש מההתחלה מה יקרה בסוף - זו בהחלט לא עלילה מורכבת.

ומשהו על התרגום- זה ספר שמספר על רוסיה של שנות ה40. יכול להיות שזו רק אני- אבל משפט כמו - 'בחוץ התקפל אלכסנדר מצחוק' אפילו לספר שכתוב בעברית בת זמננו הייתי מתלבטת אם להכניס..
ולמה כל הויכוחים מתנהלים כל הזמן ב'צרחות'?מה רע בצעקות הישן והחביב?

סוג של הכלאה לא מוצלחת בין רומן רומנטי לרומן היסטורי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rachis
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

לפי נתוני האתר, נכון לכתיבת חוות דעת זו, 17350 התעניינו בספר,
38 בנים 271 בנות דירגו את הספר,
ממוצע של 4.6 מתוך 5,
ו.. 124 ביקורות,(לא כולל זו...)
מהנתונים אפשר להבין שהספר בלשון העם "פ-צ-צ-ה"...
גם אני מצטרף לרוב הקוראים שהיללו את הספר ונשאבו לתוכו וממליץ למי שלא קרא עדיין "לרוץ לחנות הקרובה ולרכוש את הספר,להתקשר לעבודה ולדווח על מחלת השיכחה,
לשכוח מהבעל/חבר/משפחה/סביבה/"טורקיה.."ומה לא..האמת הספר נקרא בשקיקה וזה עניין של יומיים שלושה עד שחוזרים לשיגרה.
אין לי מה לחדש בביקורת כי הקודמים לפניי כתבו הכל בצורה הטובה ביותר,(ולא מתאים לי להיות יצירתי)
אבל אני רוצה להמשיך ולהעלות את המודעות של הספר...כי זה ספר מעולה ,ואחד הדברים החזקים ששאבתי מתוכנו זה:
"כמה כח יש לאהבה"
תמיד הינהנתי ששמעתי את המשפט הזה
אבל שהסופרת ממחישה בצורה הטובה ביותר לא נותר לי אלה להפנים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ארבע מאות העמודים הראשונים של "פרש הברונזה"- הם אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא: מלחמה, אהבה,”