הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 בדצמבר, 2011
ע"י טלקה
ע"י טלקה
בבוקר אחד,הספר הראשון ,"פרש הברונזה",הופיע על השולחן במטבח. כששאלתי את אמא שלי מהו הספר הזה היא השיבה שהשכנה קנתה לנו מתנה לחג.
אני חייבת לציין שהוא נשאר על השולחן לעוד כמה ימים עד שהתפניתי לקרוא אותו ונשאבתי פנימה. לא יכלתי להניח אותו לדקה,וכמובן שדיווחתי לשכנה שהוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי. את הספר השני "אלכסנדר וטטיאנה" קניתי ישר אחרי שסיימתי את "פרש הברונזה" והוא היה הרבה פחות טוב מהראשון אבל התעקשתי להמשיך כי הסקרנות אכלה אותי. גם כשהוא קצת נעשה סרט תורכי נשארתי.
אל הספר השלישי ניגשתי עם קצת פחות מתח וסקרנות. הרגשתי ש"חזרתי הביתה" אל אלכסנדר וטטיאנה.
אבל זה היה מעיק ממש. זה הרגיש כאילו אין לה מה לכתוב כבר והיא מתחה את זה ומתחה את זה. מצד אחד ממש אהבתי את ה"המרחות" הזו. כי הרגשתי שאני חיה איתם יום יום ,מרגישה את החרדות של הזוג ומתרגשת ומתעצבנת ואפילו קצת מתחרמנת איפה שצריך.אבל זה לא היה זה-בחצי האחרון זה כבר נמתח ונלעס כל כך. על אחד הפרקים האחרונים שבו אנתוני מדבר דיבורי צבא כבר דילגתי . רציתי כבר לדעת מה קורה בסוף.אני מתנצלת אם הכתיבה שלי קצת ..איך נגדיר את זה,גרועה ואימפולסיבית,אבל אני ממש כמה דקות אחרי סיום הספר ואני "מקיאה" כאן הכל . הפרק האחרון ריגש אותי בטירוף..פאולינה הצליחה להעביר אותו בצורה כל כך טובה שאני לא מצליחה למצוא עוד מילים לתאר את התחושות שנוצרו בי..אני חושבת שבזכותו-הספר היה שווה את מאות העמודים.הרגשתי שסיימתי איתם את המסע הארוך והמפרך הזה מתחנת האוטובוס בלנינגרד עד סגירת המעגל ,על ספסל אחר ובחיים אחרים ושלווים. אני לא חושבת שהספר הזה מומלץ לקריאה אם לא קוראים קודם את השניים האחרים. ואני עוד מפנטזת על הרגע שיהפכו את פרש הברונזה לסרט.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
