ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 ביוני, 2012
ע"י דונאט
ע"י דונאט
מכיוון שקראתי את הספר לפני משהו כמו שנה, קשה לי להיזכר בו לפרטים, אך זכורה לי במיוחד סצנה אחת בה אשתו של הגיבור רוצה לשכב איתו והוא מנסה להדוף אותה, פרק שקראתי איזה ארבע פעמים וכמעט בייצתי מרוב צחוק. עוד סיטואציה שנצרבה לי מאז, היא שסגרתי שבת וחבר שלי, חולה ספרים, לקח ממני את הספר לשמירה שלו וחזר בסופה, אחרי 70+ עמודים ושאל- "מה זה החרא הזה"?
-שליש מהספר הוא הקדמה ארוכה ומתישה שמושכת אותך בלשון יותר ממאה עמודים, עד הטוויסט המיסטר-ביני שמפוצץ את כל בועת הפרברים המושלמת שמתוארת בגיחוך ע"י ברקלי, ומשם... אי אפשר להפסיק לקרוא. סצנות מותחות, התערבבות והתרסקות עלילות של אנשים רגילים, או שלא, זו לזו לצד טוויסטים נוספים, סצנות מצחיקות עד ביוץ וים סוער של קלישאות (העשב של השכן ירוק? אל תסתכל בקנקן? מתחת לאף? זה לא מה שאתה חושב\אני יכול להסביר?)
במבט לאחור, ההקדמה הארוכה גורמת לספר לא בדיוני במיוחד זה להיות מרגש הרבה יותר, בגלל הפרטים הרבים שפשוט חוזרים ונשטפים בהפתעה אחד אחרי השני לתוך העלילה מרגע הפיצוץ, וכמובן החיבור האישי שכל החפירה הזו נותנת למשפחה ממוצעת זו.
מצחיק. מפתיע. רדוד. מצחיק.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת