הורים אל תחמיצו...
פרח נתתי לנורית
הסבון בכה מאד דני לא רוצה בי עוד
הדוב חולה חולה הדוב
חיכיתי למיכאל ומי לא בא...
ועוד מהמיטב.
אני מקריאה ומבקשים שאשוב ואקריא - בשבועות האחרונים זהו ה"להיט" שאחרי האמבט ולפני השינה.
הורים לא להחמיץ.
יש פה ושם מילים שהשתנו ש"שודרגו" או אולי ההיפך.
אז מתרגמת בלי לצאת מהמקצב לעברית העכשווית.
ספר מקסים של משוררת נפלאה לילדים.
חובה!!

משלושים העמודים הראשונים הבנתי שיהיה קשה לקרא.
החלטתי להמשיך... המשך יבוא.

קראתי בכתה ו' מאז זכור לטוב.
מקווה שילדי יקראו.
הרושם שהמחשב והטלויזיה יותר מושכים משרה הגבורה וחבורתה.
לא השתכנעתי שהבריטים באמת היו זקוקים להם.
או שזו היתה רשת ריגול חובבנית מאד.
חבריה שילמו מחיר יקר ויתכן שמיותר.

ספר חביב-דמיוני כמובן.
בעברית-לא מתורגם וכתוב היטב.
בעיני נקודה זו חשובה.
אני לא אוהבת ספרים הנכתבים "בלשון העם".
אם ברצון הכותב לצטט בשפת העם שיתן לדובר להביע את דבריו בדרכו וישוב לכתוב ספרות.
וכשזה מתורגם מילולית זה הופך מספרות למשהו אחר.
בעיני ספרות יש לכתוב כמו ספרות.
הספר מרחיק את הקורא מקשיי היום יום-מומלץ לנופשים.
לכאלו שנמאס להם מהעכשוי ומחפשים מנוחה לנפש.
חבל שמעטים הספרים ברוח זו למבוגרים.

לעמוס עוז מגיע פרס נובל לספרות בזכות הספר הזה.
לא חשוב מה יאמרו האיש הזה אשף בכתיבה.
הספר הזה הוא הטוב שבספריו.
כמו יין משובח הזמן רק מיטיב אתו.
לראשונה קראתי את הספר בהיותי כבת שש עשרה התרשמתי מתאוריו - תאורי ירושלים של סוף שנות החמישים.
מאז הוא איתי הספר והסופר.
כמובן שקראתי את כל יצירותיו.
אבל תמיד אני שבה לעיין בספר ההוא.
מעניןשגבר כותב על אשה ומצליח לחדור לדמותה היטב.
בלשון המעטה היטב.
לדעתי הוא הבין אותה טוב יותר מאשר היא הבינה את עצמה.
הוא עזר בכתיבתו לנשים וגברים רבים להבין את עצמם.
עמוס עוז הוא סופר הכותב על אנשים.
מפענח נפשם, יחסיהם, תאוות,קטנוניות.שנאות, אהבות.
את אשר בליבם.
מעטים הסופרים שקראתי שמסוגלים לחדור למעמקי הנפש כמוהו.
איני צריכה להמליץ עליו-הוא ידוע מספיק רק למי שלא קרא עדיין ובעיקר למי שלא קראה רוצי קראי את מפסידה.

מומלץ ביותר גם לגברים .(לא לשובנסטיים).
כותבת נפלא!!
ח ג י ג ת ק ר י א ה

הספר היה זנוח בפתחו של בית ישן שפונה לפני בנית בניין מגורים חדש.
הדיירים הוותיקים כפי הנראה הלכו לעולמם וארון הספרים הושלח לרחוב על תוכנו.
היו תקליטים. אלבומי נצחון ממלחמות ישראל וסדרת ספרים מהוצאה ספרים בשם עידית משנת 1958.
מצבו של הספר מרוט למדי בכל זאת משך את ליבי.
את ספורה של סיסי הכרתי בזכות מורה נפלאה ונדירה להסטוריה שהצליחה להחדיר לי את העינין והאהבה למקצוע.
הצלתי את הספר מהגורל שנועד לו.
כעת שוכן לבטח בארון הספרים שלי.
שלשום החלטתי לעיין ב"מציאה" שנפלה לידי.
נכבשתי ולא יכולתי להניחו עד לסיום העצוב.
סיסי כבשה את ליבי בזכות סופרת מעולה בשם אליזבת בורנה.
שידעה לספר את ספורה כרומן כובש לב ותרגום נפלא של מתרגם בשם צבי שולדיגר (מקווה שדייקתי בשמו).
חזרתי לשנים שבהן שלט הקיסר פרנץ יוסף על האימפריה האוסטרוהונגרית.
עידן הוולסים הנשפים וציד השועלים ביערות ופוליטיקה מורכבת מלאת תככים ורומן אמיתי כמו שרמן צריך להיות.
לסיכום אהבתי מאד ובסוף הזלתי דמעה בשל מותה הטרגי של גיבורת הספור.
אהבתי מאד וממליצה בכל לב לקרא.

שטויות במיץ עגבניות-חבל"ז (חבל על הזמן).

"הם סיפרו לי שהוא איש של מילים.שאהב לקרא ולחשוב יותר מכל דבר אחר בעולם.סבתא שלי אומרת שאני מזכירה לה אותו. גם אני מאד אהבת ספרים....
אבל למרבה הצער. השם שלו היה ברשימה... רשימת האינטלקטואלים הארמנים שצריך לחסל.
מנהיגים פוליטיים סופרים ואנשי כמורה....
בהמשך נשלחים מאיסטנבול כשהם לבושים בהידור.
חליפות אלגנטיות עם צווארונים מצוחצחים....
מידי יום החיילים לקחו שנים או שלושה מהם לטיול מחוץ לעיר והחיילים היו חוזרים לבד.
יום אחד החיילים לקחו גם את סבא שלי לטיול."
סיפורם של הארמנים בטורקיה.
למרות הנאמר זהו ספור חיים על המר ועל המתוק .
לאמונתי מי שקורא ספרות שכזו ומוצא בה עיניין.
לא יהיה אדם רע.
אם הייתי מורה לספרות היתי ממליצה לתלמידי.