ביקורת ספרותית על קיפאון סופני מאת לינקולן צ'יילד

---

בואו נתחיל מהעובדה שעטיפת הספר היא אולי אחת המכוערות בהן נתקלתי ורק הקשקוש האינדיאני הממוחשב כמעט וגרם לי להניח את הספר מהיד... אבל, לינקולן צ'יילד הוא יופי של סופר וחבל לפספס סיפור טוב (ועוד בספר דקיק יחסית עם פרקים קצרצרים) רק בגלל שגיאות עיצוביות שכאלה.

הספר עצמו מרגיש לי מוכר מאוד. לאו דווקא מתחום הספרות כמו מתחום הקולנוע ובעיקר B MOVIES מהסוג שבו רוב השחקנים אלמוניים ורק אחד, מוכר בדמדומי הקריירה שלו, מוביל את קבוצת האלמונים בביטחה אל עולם ה-DVD.
ולמה הכוונה?
לכאורה, הספר ממוקם באיזור מסקרן במיוחד: מישור ארקטי בקוטבו של עולמנו, בבסיס צבאי חצי נטוש, בעיצומה של סערת שלג. הוסיפו לזה כמה חיילים שהאלמוניים שבהם ייטבחו חיש מהר, דמויות עם אישיות בעייתית שייטבחו מיד אחריהם וייצור נתעב שמסתובב ומתעלל בכולם וקיבלנו סרט שכבר ראינו, כמה פעמים, ממיטב ההפקות של שנות ה-80.

ערבבו שם איזה שאמן אינדיאני שהוא בעצם אסקימוסי (לא ברור למה היה צריך אותו שם) וטאץ' של ריאליטי טלויזיוני ותקבלו אחלה ספר לקריאה לצד הבריכה עם אצבעות מוכתמות צ'יפס.

הסיפור עצמו, מהיר, מותח ומעניין ובו בזמן צפוי, מתיש ומאכזב.

בקיצור - 3 ב-100, לא נקרא?

קריאה מהנה

» ביקורות נוספות של אמיר לויט משרד עו
» ביקורות נוספות על קיפאון סופני