ספר רגיש, המשרטט בעדינות חיי נפש של סטודנטית לתקשורת, המתמודדת עם אובדן ועיבוד אבל ולא מצליחה להמשיך בחייה. הקשר שלה עם הוריה ועם דמויות אחרות משורטט בצורה אמינה. לאורך הספר משולבים באות אחרת קטעי שיחה וזכרונות, שדרכם מתגלה הסיפור העצוב, ולקראת סיום הספר ניכרת היכולת של הגיבורה לסגור מעגל ולהמשיך בחייה.
כדאי לכם לקרוא את הספר, וכדי לא להרוס לא אחשוף פרטים נוספים מן העלילה.

נעים לקרוא ספר מוקפד גם מבחינה גראפית וגם מבחינת העריכה וההגהה.

זה ספר שכתבה בת "המגזר" (דהיינו: המגזר הדתי לאומי), ואין רבים כאלה, וחבל. מצד אחד, הספר לא מתחנף לקוראיו, הדתיים ואלה שלא, מצד שני - הספר לא מטיף. מתוארים אנשים כמות שהם, ללא זיוף.

אני מקווה לקרוא ספרים נוספים מאת הכותבת הזאת בעתיד.

ספר מעניין ומורכב.
במסווה של סיפור פשוט על ליאת, בחורה צעירה, סטודנטית לתקשורת בירושלים, מסתתר סיפור מורכב על בחורה צעירה שמשהו עלום, שבקושי רמוז בספר, טילטל את חייה.
ליאת נענית למודעת דרושים ומתחילה מסע אישי מוזר ולא מובן שמצליח לטלטל ולהשפיע על חייה.
ספר רגיש, יפה, מורכב (כבר אמרתי) ונוגע בכאב מצד אחד ובחיים עצמם מצד שני

בספר הזה נתקלתי ממש בין העמודים החדשים בספריה, של הספרים החדשים. על הסופרת הזאת שמעתי 4 שנים, מאז שהוציאה את הספר ''אדם ואין'' ספר שנכתב על התמודדות אחרי הגירוש מגוש קטיף, אי אפשר להתווכח על הזיקה היהודית שיש בספרים שלה, שהסופרת במקרה דתייה, ושכיום נשואה וכותבת במגזין ''פנימה'' ו''בבשבע'' מדי פעם. אדם ואין זה היה ספר בינוני. אבל מאז שקראתי את ספרה הראשון ''כשיירגעו הרוחות'' קרה לי משהו, במיוחד שהדמות הראשית נמצאת בשלב שאני נמצאת בו בחיי כרגע. הסיפור מגולל את סיפורה של ליאת סטודנטית לתקשורת שגרה עם שותפה בדירה בירושלים, דתייה. נענית למודעה משונה שבו היא צריכה לעשות שליחויות מסביב לירושלים, והיא מקבלת על זה משכורת. יום אחד היא אצל קשישה בשם לוסי, יום אחד היא מאכילה חתולים, יום אחד היא בכותל ויום אחד היא לומדת באונברסיטה. ובתוך כל המשימות האלו היא מגלה את עצמה, מוצאת הקשרים דומים לבחור שהיא הייתה בקשר בעבר ''רועי'' ומתגעגעת אליו, אך בסופו של הסיפור משהו מערער את ביטחונה. למרות שהוא כתוב בצורה מדויקת ומפליאה עדיין הסוף הייתה חידה לא פתורה, סוף פתוח אבל למרות הכול ספר מעניין.