אז, מה קורה? אצלי שום דבר. אני מתה מכמות העבודות והשיעורים שנתנו לי..
אבל אני לא חשובה.
ולכן ניגש ל:

ב – י – ק – ו - ר – ת – !


בעיקרון סיימתי את הספר בלילה שלפני ליל הסדר, פשוט לא היה לי זמן או כוח לכתוב את הביקורת אז.

הספר בקצרה (במילים שלי):
ילד בן 12 בשם אנאנד שחי באחת השכונות העלובות של כלכותה שבהודו פוגש יום אחד בזקן בשם אבהידאטה (כן במשך כל הספר לא ידעתי איך קוראים את זה) שבסופו של דבר מצרף אותו למסע למקום סודי שבין הרי ההימלאיה בשם העמק הכסוף כדי להחזיר לשם קונכיה מיוחדת ובעלת כוחות. למסע שלהם מצטרפת במקרה ילדת שגרה ברחוב בשם נישה. בדרך אנאנד עובד כל מיני דברים ובסוף הוא צריך לקבל החלטה שתשפיע על כל חייו.

בתקציר הספר כתוב: "...שלישייה אמיצה שתישאר בזיכרונכם זמן רב לאחר שתהפכו את העמוד האחרון בספר".
אז למי שלעזאזל (וסליחה על המילה) כתב את התקציר הזה: אחרי חמש דקות שכחתי את "השלישייה האמיצה" הזו ואחרי עשר דקות התחלתי לקרוא ספר חדש. אבל אולי זו רק אני...

בגלל שמשהו לא הסתדר לי בראש במהלך הספר והוא קורה בהודו (כמו שאמרתי קודם), כל פעם שהזכירו את זה דימינתי מדינה חדשה בעולם. כי פשוט לא יכולתי לדמיין את זה... לא יודעת למה...

הדמויות הראשיות:
אנאנד - אנאנד נחמד, הוא בן 12 וקשה לי כל כך להאמין בכך. כאילו למסע הזה אני מדמיינת אותו לפחות בן 15 (אבל שוב, אולי זו רק אני).
אבהידאטה - בספר הוא בתואר כזקן, אבל בדמיון שלי הוא סתם מבוגר. אז הוא נחמד ומאוד רגוע, יותר מידי רגוע לדעתי. הוא גם כל הזמן שליו כזה ואני כזה: "איך?".
נישה - אז בתחילת הספר אין לה שם ורק אחר כך היא מקבלת אותו, כי... טוב אתם תקראו לבד אם תקראו את הספר.

הכתיבה:
הכתיבה סבבה.
אין לי דרך אחרת לתאר אותה. היא נחמדה כזו.
יש קטעים שהיא ממש מדהימה ויש קטעים (שאני לפחות הרגשתי) שהכתיבה נראית כאילו מישהו בן 8 כתב אותה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני התחלתי לכתוב בגיל 9. אבל פשוט זה הרגיש לי ממש דל וחסר תוכן.

טוב אז לקיצור וסיכום הביקורת:

הספר נחמד וחמוד.
הוא יפה ומשאיר קמצוץ ממנו, אני לא אגיד שלא.
יש בו משהו שמושך אותך לקרוא אותו כדי לראות מה קורה בהמשך.
ההתחלה, כן, קצת פחות זורמת.
הסוף ממש יפה ודבר הכי טוב בכל הספר הזה.
את הספר הזה אני מדרגת בין ספרי ה"בסדר" שלי. כי הוא לא יותר, אבל לא פחות - קראתי טובים יותר וגרועים יותר.
זהו לביקורת.

אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי:
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת ;)

אני אוהבת פנטסיה וזה ספר פנטסיה הודי.
אני חושבת שכל הספרים בדרך כלל מעולים פשוט ישנם כאלה שאנחנו לא מתחברים אז הם פחות טובים, ואחרים אוהבים אז לטעמם מעולים.
הספר מספר על אנאנד ילד בן 12 שנאלץ לעבוד לאחר שאביו נסע לעבודה בחו"ל ועקבותיו נעלמו, אחותו היתה עדה לרצח מזעזע ומאז שקועה בעצמה. הם קוראים לזה התאונה. אמם נאלצת לעבוד בניקיון על מנת לפרנסם. אנאנד עזב לצערו את בית הספר עקב המצב.
יום אחד הוא עוזר לזקן ביום חורפי ונותן לו כוס תה במקום ארוחתו למרות הרעב שהוא נמצא בו, וגם מכבד אותו בארוחתו. כשהוא חוזר הביתה הזקן מגיעה עליו אומר לו שיעזור לאחותו לשכוח, ואומר לו האם ירצה להצטרף אליו למסע להחזרת קונכייה פלאית. אנאנד שאהב אגדות בהתחלה מסכים כשאימו מגיעה היא אומרת לו שלא שהכל סיפורים. בבוקר הוא קם ע"י אחותו שמעירה אותו ומצבה שופר פלאות. ברגע שהוא מחפש את הזקן הוא פוגש ילדת רחוב שעוזרת לו וכך שלושתם מתחילים במסע המופלא.
איך הולך המסע ומה קורה להם לא אגלה אבל אני מאוד ממליצה על הספר. מירה

מסופר על ילד הודי עני ואומלל שנאלץ לעבוד קשה למחייתו עד שהוא נתקל באדם שמשנה את חיוו כשהוא מעניק לו למשמר קונכיה שמכילה כוחות קסם אדירים, ויחדיו הם יוצאים למסע. על אף העובדה שנהניתי במידה כזו או אחרת מספריה הקודמים של הסופרת, שנשאו עימם נוחוחות של הודו, אני נאלצת לנקד את 'נושא הקונכייה' כבזבוז של זמן. הספר הוא נסיון מעלה גיחוך לרכב על גל ההצלחה של הארי פוטר ושר הטבעות.