בספר הזה נתקלתי ממש בין העמודים החדשים בספריה, של הספרים החדשים. על הסופרת הזאת שמעתי 4 שנים, מאז שהוציאה את הספר ''אדם ואין'' ספר שנכתב על התמודדות אחרי הגירוש מגוש קטיף, אי אפשר להתווכח על הזיקה היהודית שיש בספרים שלה, שהסופרת במקרה דתייה, ושכיום נשואה וכותבת במגזין ''פנימה'' ו''בבשבע'' מדי פעם. אדם ואין זה היה ספר בינוני. אבל מאז שקראתי את ספרה הראשון ''כשיירגעו הרוחות'' קרה לי משהו, במיוחד שהדמות הראשית נמצאת בשלב שאני נמצאת בו בחיי כרגע. הסיפור מגולל את סיפורה של ליאת סטודנטית לתקשורת שגרה עם שותפה בדירה בירושלים, דתייה. נענית למודעה משונה שבו היא צריכה לעשות שליחויות מסביב לירושלים, והיא מקבלת על זה משכורת. יום אחד היא אצל קשישה בשם לוסי, יום אחד היא מאכילה חתולים, יום אחד היא בכותל ויום אחד היא לומדת באונברסיטה. ובתוך כל המשימות האלו היא מגלה את עצמה, מוצאת הקשרים דומים לבחור שהיא הייתה בקשר בעבר ''רועי'' ומתגעגעת אליו, אך בסופו של הסיפור משהו מערער את ביטחונה. למרות שהוא כתוב בצורה מדויקת ומפליאה עדיין הסוף הייתה חידה לא פתורה, סוף פתוח אבל למרות הכול ספר מעניין.




![מימין לציונות [עורך: אבי שילון]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024898.jpg)







