עבור אנשים בגילי, יש לספרים משמעות מסויימת.
המקום שספרים תופסים בחיי ובחיי אחרים בני דורי, אינו המקום שהם תופסים אצל אנשים צעירים כיום. להם יש אפליקציות. זו אינה דעה, זו עובדה.
מחקר מעניין שקראתי לפני כמה חודשים, מצביע על הצטמצמות האזור במוח המוקדש להבנה, עיכול ואחסון טקסטים ארוכים. אין פלא: אפליקציה אינה דורשת מקום שכזה.
כל מה שרציתי לדעת בגיל צעיר, היה בספרים. לא היו גוגל, ויקיפדיה ואפליקציה שעושה קולות של נפיחות.
לכן גם היום אין לי פייסבוק והטלפון הנייד שלי עלה 189 ש"ח, כי הוא עושה פעולות בסיסיות בלבד, כמו שיחות טלפון.
למה אני מייגע אתכם? כי הספר הנהדר הזה שכולכם כבר קראתם, הוא שיר אהבה לספרים. אולי הוא בעצם מצבה למוצר הזה שבלעדיו אין קיום למין האנושי, המוצר שבלעדיו, כפי שכולכם נוכחים בעשור האחרון, טמטום הופך בעזרת ה"ניו-מדיה" מתכונה רעה לתכונה מקובלת.
ספר נהדר לכל מי שאוהב ספרים.
















