ביקורת ספרותית על החיים בקבר - ספריה לעם #434 מאת סטראטיס מיריביליס
ספר מעולה

---

האם קראתם פעם ספר שלא הצלחתם לכתוב עליו סקירה כלשהי ולו רק בגלל שהוא פשוט מושלם? ככל שעלה בדעתכם : איך אכתוב על הספר הזה כמה משפטים ובהם אוכל לשמר את הפשטות והגאוניות
בכתיבתו של מריביליס מצד אחד ומצד שני איך אשכנע כאן חברות וחברים לקרוא את הספר מכיוון שלעניות דעתי, הוא אחד מהיצירות הספרותיות על מלחמה היותר עוצמתיות ומשאירות חותם
על הזכרון האנושי שקראתי אי פעם (לא קראתי עדיין את כולן).
כל מה שאכתוב יהיה תפל ומתיימר מדי, אין לי את הכשרון הראוי לסקור את היצירה הזאת. קטונתי.
אבל בכל זאת מתיימרת שכמותי, אנסה.

מיריביליס סופר יווני יליד האי לסבוס חייל ותיק ולמוד קרבות, השתתף בכמה מלחמות של המאה ה-20: מלחמת יוון-תורכיה, מלחמת יוון-בולגריה (ידעתם שהיתה מלחמה כזאת?),מלחמת העולם הראשונה ואפילו היה חבר במחתרת הפרטיזנית היוונית במלחמת העולם השניה.
הוא עוטר בכמה מדליות על הצטיינות בשדה הקרב, וחזר משם גם עם משקע המספיק לכתוב כמה ספרים על מלחמות והשלכותיהן המזוויעות.

את חוויותיו האישיות , כנראה, הוא שם בפיו של החייל קוסטולאס יליד לסבוס (מיריביליס בעצמו?) מתנדב לצבא היווני שלחם נגד הצבא הבולגרי אשר חבר לגרמנים במלחמה ההיא. הספר בנוי מפרקים קצרצרים ובכל אחד מהם סיפור של חייל אחר.
למרות שמיריבליס חייל ותיק ומנוסה ובא מרצון למלחמות, אי אפשר להתעלם מדעתו על חוסר התוחלת וההגיון באותן מלחמות נוראיות שגרמו למותם של מיליוני אנשים בשני הצדדים, שבסך הכל רצו לחזור הביתה בשלום.
הפשטות, החוכמה והייחוד של הסופר הן דווקא בתיאור חיי היומיום במלחמה ביומן בו מתעד הסמל קוסטולאס את הפרטים הקטנים והשוליים כביכול, שהם חלק מחייו.
את הרעב לאוכל, את התאווה לסיגריות, את האחוה בין גברים מאותו הכפר, את החרמנות הבלתי נשלטת גם ברגעים הכי הזויים - רגע לפני המוות, מכיוון שניצוץ החיים בא יד ביד עם הפחד מהמוות.
את האדישות והבנאליות שהופכות לחלק מהאדם בשדה הקרב למראה מבחיל של מתים. העין התרגלה.

מריביליס באמצעות גיבורו לא בוחל בתיאור מהפך קרביים של מוות, באמצעות ציור פלסטי וגרוטסקי: את האוכל העבש והמגעיל של חיילים שהאספקה לא הגיע אליהם בזמן. את הברוטליות של המפקדים הזדוניים המתעמרים בחפ"שים.
ישנו שם גם יאקופ היהודי השתקן שאחד מהחיילים השיכורים
מתעלל בו באופן כרוני עם האימרה: למה צלבתם את ישו? כשהוא מפליא בו את מכותיו.
וכל הזמן מישהו נהרג, נפצע, נגמר.
כמו בשיר המפורסם של פוליקר " מי הבא בתור ומי בתור הבא"

מי הגיבור שישאר חי כדי לספר? אחד מספרי האנטי מלחמה הטובים ביותר שקראתי לצד טולסטוי "מלחמה ושלום" "הקץ לנשק" של המינגווי, "כפירי אריות" של ארווין שאו, ויש האומרים גם " מילכוד 22" של ג'וזף הלר שאני באופן אישי לא מצביעה בעדו, אבל שיהיה בשביל הרזומה.

כשקראתי מעט על הרקע של הסופר תוך כדי הסקירה העלובה שלי (בחיי אני עושה עוול לסופר שלא יקרא מעבר להיכן שהוא נמצא היום ויקלל אותי:) ראיתי שהוא היה מועמד לפרס נובל בשנת 1958 ולא קיבל אותו. חבל, אילו הייתי שבדית כחולת עיניים בלונדינית ו-1.90 הייתי מעניקה לו לאלתר את הנובל.

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על החיים בקבר - ספריה לעם #434