ביקורת ספרותית על פארק הרסיסים מאת אלינה ברונסקי
ספר בסדר

---

ספר נעורים?או ספר על משבר הגירה שכתוצאה ממנו יש ארוע וטראומה , במשפחה שהיגרה מרוסיה לגרמניה.
המשפחה מתנפצת ומנסה לבנות עצמה מחדש.
הספר כתוב במבט של הנערה הבוגרת, והקורות אותה.
יש בו תיאור של התרחקות, מהטרגדיה במשפחה, תיאור מרוחק וביקורתי של החיים בגרמניה. ועם זאת סיגנון הכתיבה קליל, מצומצם ומאפשר עיכול .
הסיום קצת בלבל אותי וקראתי אותו מספר פעמים כדי להבין מה קרה.
אם הבנתי נכון, הרי תחילת הספר היא ניתוק נפשי של הנערה מהאב וסופו השלמה עם המציאות.
וכאן טמונה הבעיה בספר, תהליך הניתוק ועיכול הארועים על ידי הנערה הגדולה נמשך לאורך כל הספר ומתואר יפה מאוד.
רק חמשת העמודים האחרונים מתארים ומאירים עובדות, נתונים ותהליך משמעותי לא פחות אשר אלו הופכים את קו החשיבה של הנערה.הכתיבה המקוצרת עליו והטלגרפיות שבו הופכים אותו ללא אותנטי ולא אמין.
יש גם קטע של "מיני יום הבדולח" , כאשר לא ברור למה? מדוע נגד הדיירים בבנין? ולמה הם זורקים אבנים בחזרה.אולי הדבר קשור לפסוק של ישו" מי שלא חטא יידה אבן ראשונה"? לא יודע.
בקיצור אם מתעלמים מהסיום,הרי, מתקבל רומן על נעורי הגירה טראומטיים כתובים בסגנון ובקצב טובים.
צריך לעקוב אחר הסופרת כי יש בכתיבה פוטנציאל.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על פארק הרסיסים