זה ספר אובדן ועוול וגם תקווה כי גם בביצה מרופשת פורחים פרחים.
סאשה היא בת 17 שעשו לה עוול נורא. היא גרה עם משפחתה בשכונה שהיא "גטו רוסי" בעיר בגרמניה, בבלוק הנקרא למרבה האירוניה "סוליטר" - כשמו של היהלום היחיד המשובץ בכתר...כל השכנים הם רוסים שהיגרו לגרמניה מרוסיה ורובם קשי יום שאינם יכולים להסתדר עם השפה החדשה והקשה, וממשיכים לדבר רוסית, להתנהג כמו ברוסיה ולטפח חלומות שלא יתגשמו לעולם. כולם חוץ מסאשה - שבטוחה שחלומותיה יתגשמו בעתיד הלא רחוק. היא מדברת גרמנית כילידת גרמניה, תלמידה מצטיינת בתיכון פרטי משובח שקיבל אותה כמעשה צדקה, וכל מה שהיא רוצה זה להיות אדישה, בטוחה בעצמה וחסרת פחד. ככה היא (חושבת שהיא) מתנהגת ובטוחה שכולם חושבים שהיא כזאת.

הספר מתאר באמינות רבה רגשות והתנהגות של נערה בת 17, תערובת של ילדותיות ובגרות, שאת הזעם וחוסר האונים על מה שקרה לה היא הופכת לפנטזיה על נקמה. הוא כתוב בלי שמץ של זיוף, בכישרון סיפורי ותאורי מופלא ממש. בהבנה עמוקה לנפש נערה הוא מתאר מציאות שיכולתי לדמות, להריח ולשמוע למרות שהיא רחוקה מעולמי. מצאתי את עצמי מחבבת את סאשה ולרגע לא מרחמת עליה.

אני אוהבת מאד ספרי ביכורים כי למרות הבוסריות יש בהם משהו רענן וחדש. וגם כי נעים לי לדמיין את הסופר ברגע שהגיע אליו המכתב או הטלפון שאמר "ספרך נמצא ראוי..." ובמקרה הזה הספר ראוי מאד. מתאר מצב קשה ועצוב בלי רחמים עצמיים ובכיינות.
וסאשה אומרת: "הישמרו מאנשים חלשים מכיון שאולי הם ירצו להרגיש חזקים יום אחד, ואתם לעולם לא תתאוששו מזה" רק בשביל המשפט הזה שכולו אמת - שווה היה לקרוא את הספר.

זה ספר אובדן ועוול וגם תקווה כי גם בביצה מרופשת פורחים פרחים.
סאשה היא בת 17 שעשו לה עוול נורא. היא גרה עם משפחתה בשכונה שהיא "גטו רוסי" בעיר בגרמניה, בבלוק הנקרא למרבה האירוניה "סוליטר" - כשמו של היהלום היחיד המשובץ בכתר...כל השכנים הם רוסים שהיגרו לגרמניה מרוסיה ורובם קשי יום שאינם יכולים להסתדר עם השפה החדשה והקשה, וממשיכים לדבר רוסית, להתנהג כמו ברוסיה ולטפח חלומות שלא יתגשמו לעולם. כולם חוץ מסאשה - שבטוחה שחלומותיה יתגשמו בעתיד הלא רחוק. היא מדברת גרמנית כילידת גרמניה, תלמידה מצטיינת בתיכון פרטי משובח שקיבל אותה כמעשה צדקה, וכל מה שהיא רוצה זה להיות אדישה, בטוחה בעצמה וחסרת פחד. ככה היא (חושבת שהיא) מתנהגת ובטוחה שכולם חושבים שהיא כזאת.

הספר מתאר באמינות רבה רגשות והתנהגות של נערה בת 17, תערובת של ילדותיות ובגרות, שאת הזעם וחוסר האונים על מה שקרה לה היא הופכת לפנטזיה על נקמה. הוא כתוב בלי שמץ של זיוף, בכישרון סיפורי ותאורי מופלא ממש. בהבנה עמוקה לנפש נערה הוא מתאר מציאות שיכולתי לדמות, להריח ולשמוע למרות שהיא רחוקה מעולמי. מצאתי את עצמי מחבבת את סאשה ולרגע לא מרחמת עליה.

אני אוהבת מאד ספרי ביכורים כי למרות הבוסריות יש בהם משהו רענן וחדש. וגם כי נעים לי לדמיין את הסופר ברגע שהגיע אליו המכתב או הטלפון שאמר "ספרך נמצא ראוי..." ובמקרה הזה הספר ראוי מאד. מתאר מצב קשה ועצוב בלי רחמים עצמיים ובכיינות.
וסאשה אומרת: "הישמרו מאנשים חלשים מכיון שאולי הם ירצו להרגיש חזקים יום אחד, ואתם לעולם לא תתאוששו מזה" רק בשביל המשפט הזה שכולו אמת - שווה היה לקרוא את הספר.