הנני רוצה להודיע, בשמחה רבה וביגון קודר, שסיימתי את ספר משפחתי.
תחי הטוש האדום!!!!!
טוש אדום?
(נכנסתי לרוח הארץ!)
(או שלא?)
*******
דמינו לפניכם את הסיטואציה הבאה: מישהי (במקרה זאת אני, אבל זה לא משנה.) שוכבת על מיטה, בחוץ קר וגשם וברקים ורעמים וכולם הולכים עם מטריה ומעיל וילדים מנסים לתפוס טיפות גשם בלשון. המישהי הזאת שוכבת על המיטה, מתכסה בפוך ולידה שוקו חם.
רגע, רגע!!!! עצור!!!!!!!!!!!!!!! סטוווווווווווווווווווופ כדור הארץ!! נגעתי בלבן, בשחור, בטורקיז!!!! זאת בכלל סיטואציה שונה לגמרי!!!!! עצרו הכל!!!!!!
נרגעת מהפאניקה
נתחיל מהתחלה:
מישהי (כן!! זאת אני! הבנו!!), שוכבת על מיטה בלי שום שמיכה מעליה וקוראת בספר משפחתי. המזגן בחדר פועל על 27 מעלות. אין מי שמעז לצאת החוצה בכפכפים מרוב החום.
וחם.
חם מאוד.
קיץ ישראלי.
הספר הזה התגלגל לידי בדרך מאוד משונה. זאת אומרת לא כזאת משונה, אבל כן משונה. הבנתם?
ככה זה קרה:
צהריים. סביבות מרץ. אפריל, מאי או יוני. לא זוכרת. אמא שלי מגיעה הביתה היא אומרת שיש לה בשבילי הפתעה.
טםטםטםטם (אני מנסה לייצר מתח, תשתפו פעולה!!)
ספרים שהיא מצאה ברחוב.
אני מנידה בראש, מאוכזבת. היו לי יותר מידי ספרים בתקופה ההיא ואלה רק הוסיפו עליהם עוד עומס קריאה.
הספרים 'סקופ' ו'ספר משפחתי'.
וזה מוזר, כי מי זורק את ספר משפחתי לרחוב?!?!?!!
שיעשה איתו משהו, שיקרא אתו 45734957490573 פעמים, שיבלע אותו, שיקפוץ איתו בחבל, שישחק איתו דמקה, רק לא לזרוק אותו לרחוב!!!
הנחתי אותם בצד והזנחתי אותם.
יום אד, פתחתי את הספר, שאמא כל כך המליצה לי עליו. התחלתי לקרוא.
מה שקורה בפנים שלי במהלך קריאת הסיפור הראשון:
חיוך חיוך בלב חיוך גיחוך
מה שכל כך טוב בספר הזה, שהוא מחולק לסיפורים קצרים. כל כך קשה למצוא ספרים כאלו, שכבר מזמן התייאשתי. ככה שאפשר לקרוא סיפור אחד, או שניים, או שלושה, לשכוח ממנו לחודש, ולהמשיך.
אני מודה שכן דילגתי פה שום על סיפורים שקצת פחות עניינו אותי, ושלקח לי המון זמן לסיים אותו.
אבל עדיין, הוא כל כך מהנה!!:D
אפ על פי שפה ושם השפה הגבוהה מאוד מאוד מאוד מאוד קצת עייפה אותי, הצלחתי להתגבר על המכשול.
אני בדרך כלל לא נוטה לספר מה יש בספר, אבל הפעם אני אנסה:
מסופר בו על משפחה נורמלית לחלוטין.
נורמלית?
אולי.
(:
(קצר וקולע!!!)
(הפעם ניסיתי לא להשתמש יותר מידי בסוגריים, אתם חושבים שהשתפרתי?:D)
