מה יותר כיף מלשכב בליל שבת, אחרי ששעון השבת כבר כיבה את כל האורות מלבד המנורה הקטנה ליד מיטתי, לשכב מכורבלת בשמיכה, עם כוס תה ביד אחת, עוגיית שוקולד ביד השנייה, ו"ספר משפחתי" של קישון על הכרית מולי?
מנסיון, לא הרבה דברים. כמה הנאה היא לעצור את הצחוק הבוער בגרון על מנת לא להעיר את כל דרי הבית! מצחקקת בשקט לעצמי בקוראי פרק שוביניסטי על האישה הקטנה (אה, ולכל הפמיניסטיות רק לידיעה, אני אולי נקבה, אך הנני נמנית על דת השוביניסטים יותר מעל דת הפמיניסטים. נגדיר אותי כ"אמצע"), המתארגנת במשך לילה שלם למסיבה, או נוהגת כמו... ובכן, אישה. ואולי יעסוק הפרק בכלבת המשפחה הקטנה, המתמרנת את כולם לעשות כרצונה?
בין אם כך ובין אם כך, אם לסמוך על אותם רופאים הטוענים שצחוק טוב לבריאות, הרי שאחרי שלושה פרקים מספר זה, אני אמורה להיות מסוגלת להניף משקולת עשרים קילו ביד אחת.
הספר הוא לא איזו סאטירה גאונית ונושכת על המצב הפוליטי, או חיבור פילוסופי מהורהר על משמעות החיים. בשבילי, זה יותר מכל ספר של צחוק. ספר המתאר את כל הסטראוטיפים שנאמרים על כל אחד בצורה מדוייקת, כל אחד מקבל פרק משלו. הבן הג'ינג'י, הבת עם החיבה להשלכת חפצים, האישה הקטנה.
נכון שלפעמים כשקוראים פרק הזוי במיוחד עשויה לעלות במוח התהייה באיזו שעה ביממה נכתב הספר הזה ואחרי כמה שעות שינה, ונכון שלפעמים אתה עשוי למצוא את עצמך מתפוצץ מצחוק מבדיחות מעט גסות שבדרך כלל לא היית אף מחייך בגללן, אבל זה לא משנה. הספר הזה הוא תענוג צרוף בכל אות ואות, רק יש להיזהר ולדאוג אחרי כל פרק לקחת חמש דקות לנשימה, אחרת אתם עשויים למצוא את עצמכם מובהלים ע"י אמא לבית החולים באמצע הלילה, כשבטעות היא משייכת את קוצר הנשימה שלכם להתקף אסתמה.
מומלץ קרוא את הספר לאט, פרק בכל לילה לפני השינה, אפילו שמעטים האנשים בעלי כל כך הרבה כוח רצון מספיק כדי לעצור אותם מלקרוא עוד פרק. אני יודעת שאני נכשלתי.

הנני רוצה להודיע, בשמחה רבה וביגון קודר, שסיימתי את ספר משפחתי.
תחי הטוש האדום!!!!!
טוש אדום?
(נכנסתי לרוח הארץ!)
(או שלא?)
*******
דמינו לפניכם את הסיטואציה הבאה: מישהי (במקרה זאת אני, אבל זה לא משנה.) שוכבת על מיטה, בחוץ קר וגשם וברקים ורעמים וכולם הולכים עם מטריה ומעיל וילדים מנסים לתפוס טיפות גשם בלשון. המישהי הזאת שוכבת על המיטה, מתכסה בפוך ולידה שוקו חם.
רגע, רגע!!!! עצור!!!!!!!!!!!!!!! סטוווווווווווווווווווופ כדור הארץ!! נגעתי בלבן, בשחור, בטורקיז!!!! זאת בכלל סיטואציה שונה לגמרי!!!!! עצרו הכל!!!!!!
נרגעת מהפאניקה
נתחיל מהתחלה:
מישהי (כן!! זאת אני! הבנו!!), שוכבת על מיטה בלי שום שמיכה מעליה וקוראת בספר משפחתי. המזגן בחדר פועל על 27 מעלות. אין מי שמעז לצאת החוצה בכפכפים מרוב החום.
וחם.
חם מאוד.
קיץ ישראלי.


הספר הזה התגלגל לידי בדרך מאוד משונה. זאת אומרת לא כזאת משונה, אבל כן משונה. הבנתם?
ככה זה קרה:
צהריים. סביבות מרץ. אפריל, מאי או יוני. לא זוכרת. אמא שלי מגיעה הביתה היא אומרת שיש לה בשבילי הפתעה.
טםטםטםטם (אני מנסה לייצר מתח, תשתפו פעולה!!)
ספרים שהיא מצאה ברחוב.
אני מנידה בראש, מאוכזבת. היו לי יותר מידי ספרים בתקופה ההיא ואלה רק הוסיפו עליהם עוד עומס קריאה.
הספרים 'סקופ' ו'ספר משפחתי'.
וזה מוזר, כי מי זורק את ספר משפחתי לרחוב?!?!?!!
שיעשה איתו משהו, שיקרא אתו 45734957490573 פעמים, שיבלע אותו, שיקפוץ איתו בחבל, שישחק איתו דמקה, רק לא לזרוק אותו לרחוב!!!
הנחתי אותם בצד והזנחתי אותם.

יום אד, פתחתי את הספר, שאמא כל כך המליצה לי עליו. התחלתי לקרוא.
מה שקורה בפנים שלי במהלך קריאת הסיפור הראשון:
חיוך חיוך בלב חיוך גיחוך

מה שכל כך טוב בספר הזה, שהוא מחולק לסיפורים קצרים. כל כך קשה למצוא ספרים כאלו, שכבר מזמן התייאשתי. ככה שאפשר לקרוא סיפור אחד, או שניים, או שלושה, לשכוח ממנו לחודש, ולהמשיך.

אני מודה שכן דילגתי פה שום על סיפורים שקצת פחות עניינו אותי, ושלקח לי המון זמן לסיים אותו.
אבל עדיין, הוא כל כך מהנה!!:D
אפ על פי שפה ושם השפה הגבוהה מאוד מאוד מאוד מאוד קצת עייפה אותי, הצלחתי להתגבר על המכשול.
אני בדרך כלל לא נוטה לספר מה יש בספר, אבל הפעם אני אנסה:
מסופר בו על משפחה נורמלית לחלוטין.
נורמלית?
אולי.
(:
(קצר וקולע!!!)

(הפעם ניסיתי לא להשתמש יותר מידי בסוגריים, אתם חושבים שהשתפרתי?:D)

ספרי ההומורסקות של אפרים קישון כתובים בכישרון הגובל בשערורייה. בסיפורים הקצרים שבספריו -ה"הומורסקות"
הצליח קישון להעלות כל דבר שאירע בשגרה הישראלית במשך 30 שנה ולהפוך אותו לאבסורד המתחיל בשעשוע ונגמר בשאגות צחוק המאיימות לחנוק את הקורא מחוסר אוויר. הסגנון החד והמלוטש, הדמויות המיוחדות וסיפורי העלילה הפרועה של האזרח הקטן, שבסה"כ מנסה לחיות את חייו בשגרה משעממת (אך הדלת נעולה והמפתחות אצל הג'ינג'י..)
מכתירות את קישון כסופר ההומור הטוב והמצליח ביותר מאז קום המדינה. ספרים מוצלחים במיוחד בעיני – "ספר הסטירות" הראשון והשני, "ספר משפחתי" (לא להחמיץ את "מסטיק עם פסים"!) ו"ספר המסעות" כפריטי חובה.
מעבר לקריאה, מומלץ להשתמש כספר הקראה לבני זוגכם וילדכם בטרם כיבוי האורות (עדיף בהחלט על סיפורי הבלהות כ"כיפה אדומה" העשויים לערער כל נפש ילד בריא..)

טבול בהומור קישוני עד האוזניים. למי שאוהב את הז'אנר. סיפורים קצרים ומשעשעים וגם קצת אבסורדיים כפי שרק קישון יודע ליצור. המדהים הוא איך דברים שנכתבו אז מתאימים להפליא להיום. ביקורת על הביורוקרטיה, על גידול ילדים, על האבסורד והיפוכו, שוטרים נוכלים ומסיבות משפחתיות עתירות "לא נעים לי". כיף שמוגש במנות קטנות, סיפור אחר סיפור.

הספר הזה ממש קרע אותי מצחוק.
אני כל כך אוהבת את הסגנון של "מטופש בצורה שנראית הגיונית".
קראתי אותו פעם פעמיים בלבד, אבל הוא השאיר עליי רושם חזק ואני ממש רוצה להשיג אותו שוב.
מומלץD:

קישון ידע לכתוב.
הוא ידע לכתוב מצחיק, והוא ידע לכתוב קצר וקולע.
אמנם אמת היא שהוא היה (בהתאם לתקופתו?) שוביניסט וגזען, אך - ובאמת שזה לא תירוץ מספיק טוב - עם זאת לכתיבה שלו יש כל כך הרבה חן וקסם אישי; הוא לוקח את עצמו כל כך בקלילות; ובסה"כ הוא מתאר את החויות של כולנו (גם אלו מבינינו שאינם שוביניסטים ו/או גזענים), שפשוט אפשר להשאיר את המגרעות האלו בצד, ורק ליהנות מהזרימה של עוד סיפור, ועוד אחד, ועוד אחד
אנקדוטה קצרה- קישון הכיר כל כך את עצמו ואת כתיבתו, וגם את הקהל שעבורו כתב, שבמחזות או בפיליטונים שכתב, בין הוראות הבימוי שהשאיר לשחקנים היו גם שורות כגון "צחקוקים קצרים בקהל", "צחוק מתפרע של נשים", "לחכות שצחוק הקהל ירגע"... שחקנים שהשתתפו בהעלאת הפיליטונים חשבו שהוא יהיר או מטורף, אך לאחר ערב הבכורה העידו שהוא חזה את תגובת הקהל באופן מדוייק.

אני מצטער, אבל אני לא מבין את הסגידה לספר הזה

ההומור לא כזה מתוחכם,
כל הסיפורים בנויים על שטיק וחצי שחוזרים על עצמם
וגם כקוראים את הסיפור הכי טוב מתקבל לכל היותר חצי חיוך.

נמאס לי לקרוא את אותו הסיפור באלף גירסאות והפסקתי באמצע

אנחנו יושבים בבית, כמה אנשים מהמשפחה, ומקריאים סיפורים בקול. (כן, זה תחביב שלי..) זה בדיוק הספר בשביל זה! חטיף, כיפי, מדי פעם פרק. הוא מצחיק בטירוף, הראש ההזוי של אפרים קישון מביא אותו לסיטואציות מגוחכות שלא תיאמנה, ואנחנו הרווחנו.

ספרי ההומורסקות של אפרים קישון כתובים בכישרון הגובל בשערורייה. בסיפורים הקצרים שבספריו -ה"הומורסקות"
הצליח קישון להעלות כל דבר שאירע בשגרה הישראלית במשך 30 שנה ולהפוך אותו לאבסורד המתחיל בשעשוע ונגמר בשאגות צחוק המאיימות לחנוק את הקורא מחוסר אוויר. הסגנון החד והמלוטש, הדמויות המיוחדות וסיפורי העלילה הפרועה של האזרח הקטן, שבסה"כ מנסה לחיות את חייו בשגרה משעממת (אך הדלת נעולה והמפתחות אצל הג'ינג'י..)
מכתירות את קישון כסופר ההומור הטוב והמצליח ביותר מאז קום המדינה. ספרים מוצלחים במיוחד בעיני – "ספר הסטירות" הראשון והשני, "ספר משפחתי" (לא להחמיץ את "מסטיק עם פסים"!) ו"ספר המסעות" כפריטי חובה.
מעבר לקריאה, מומלץ להשתמש כספר הקראה לבני זוגכם וילדכם בטרם כיבוי האורות (עדיף בהחלט על סיפורי הבלהות כ"כיפה אדומה" העשויים לערער כל נפש ילד בריא..)