ביקורת ספרותית על השוטה מחצר המלוכה מאת פיליפה גרגורי
ספר מעולה

---

אין לי מושג איך זה קרה, אבל זה קרה.
קראתי את המלכה הלבנה - הספר החדש-ישן של פליפה לפני שגמרתי את הסדרה שלה על חצר המלוכה של הנרי השמיני.
בכל מקרה לא נהרסה החוויה שלי מהספר, כל כך נהנתי לחזור לשם, אל חצר המלוכה של הנרי \ מרי (ביתו) אחרי הזמן שביליתי בחצר קצת ישנה יותר - של אליזבת וודוויל, חצר שכ"כ רדפה אחרי תענוגות ותאוות.
היה לי קצת מוזר לקרוא מנקודת מבט של יהודייה רדופה, חנה השוטה, על מוסד האינקוויזיציה באנגליה. היה קשה שלא להזדהות עם הרגשות והתחושות החדים של חנה. כשהיא מתארת את מה שעולה בעיני רוחה - קשה להשאר שלווים.
אין לי מושג איך חשבתי לפני שקראתי את הספר שמדובר בספר על ליצן החצר של הנרי השמיני, וויל סומראס. כשקראתי את הכותרת הייתי בטוחה שהכוונה היא לשוטה (בזכר) מחצר המלוכה. לזכותי יאמר שלא חשבתי שפליפה תרחיק לכת עד כדי יצירת דמות חדשה לחלוטין בחצר המלכות האנגלי.
הזדהתי כמעט עם כל מילה שפליפה כתבה על אהבתה האין סופית של חנה לספרים ולהשכלה ולרכישת ידע גם אם הוא ידע שאסור כרגע בלמידה.
כמו כן, אהדתי את חנה על עמידתה האיתנה נגד דעותיו הקדומות של ארוסה\בעלה על מוסד הנישואים, ואהבתי אותה על ניסיונה לקחת חלק בעולם החדש ע"י ניסיון לשנות דברים ולזעזע, ולו במעט, את מצב הענינים בכל מה שקשור במסורת עתיקת היומין הזאת. אני מורידה בפנייך כובע וירטואלי, שוטת חצר וירטואלית שכמותך.
תהנו.

» ביקורות נוספות של נחמה עליזה בוגנים
» ביקורות נוספות על השוטה מחצר המלוכה