ביקורת ספרותית על השוטה מחצר המלוכה מאת פיליפה גרגורי
ספר בסדר

---

"את בטוחה שאת רוצה לקרוא את זה?" כך שאל האיש שלי, שמכיר אותי היטב. יש הרבה סיבות מבחינתי לא לקרוא את הספר הזה. הוא רומן היסטורי, שזו בעיה בפני עצמה, הוא מתמשך על פני יותר מחמש מאות עמודים, שזה מבחינתי הגבול העליון לרומן, ועל הכריכה שלו מופיעה אישה חתוכה. מה יש להם, ליוצרי עטיפות הספרים שמעצבים אותן עם נשים נטולות פנים? חתוכות באיזור הצוואר? כאילו רק השמלה והמחשוף חשובים? במה הם שונים מאותם חרדים שמרססים בצבע שחור פרצופים של נשים על שלטי חוצות? לא משנה. מי שרוצה לראות דוגמאות לכריכות מוזמן לרשימה שייסדתי ונקראת "נשים חתוכות" שכרגע מכילה 61 ספרים שזו הכריכה שלהם.

ובכל זאת למה קראתי? אולי כי שיעמם לי. אולי כדי להבין מי זו ומה זו הפיליפה גרגורי הזאת שכותבת כל כך הרבה רומנים היסטוריים שאנשים אוהבים.

די מזל שקראתי לפני כשנה רומן היסטורי עב כרס שנקרא "וולף הול" והוא החלק הראשון בטרילוגיה, ועוסד בדיוק בתקופה שקדמה לתקופת הרומן הזה, ככה הייתי טיפ טיפה מאופסת על הרקע של הרומן. אז הרקע הוא כזה: תחילת המאה ה-16 הדפוס רק הומצא, ימי הביניים רק נגמרו, אמריקה רק מתגלית ועל רוב העולם שולטים הספרדים. לאנגליה יש מלך, שמו הנרי. השמיני. הוא נושא לאישה את קתרינה שהיתה אשתו של אחיו המנוח, אלא שקתרינה לא יולדת לו בנים זכרים ורק בת אחת שגם היא חלשה למדי ושמה מרי. ועל כן הוא רוצה לשאת במקומה את אן בולין בתקווה שזו תייצר לו יורשים בצורה יעילה יותר. דא עקא, שיש עוד מרי בתמונה, היא אחותה של אן והיא היתה פילגש של המלך. נוצר סבך בעיות דתיות, שהאפיפיור ברומא והבישוף שליחו לא שמחים לסמוך ידיהם על הזיווג החדש. בסוף הפתרון הוא להקים דת חדשה, אבל לוקח לזה זמן רב לקרות. בין השאר בניסיון לעקם את הכללים לטובתו ולטובת יצרו, רוצה הנרי השמיני לבטל רטרואקטיבית את נישואיו לקתרין בתואנה שהיה ממילא היתה "פסולה" בהיותה קודם לכן אשתו של אחיו. ביטול כזה גורם למרי, הבת של קתרין, להיות ממזרה בדיעבד. את היורש, החולני, אדוארד, יולדת לבסוף אשתו השלישית של הנרי השמיני, ג'ייו סימור.

עד כאן הרקע, ועכשיו לספר הנוכחי, הלוא הוא הדור הבא, שזה כבר אמצע המאה ה-16. המלך הנרי מת, בנו החולני יושב על כסאו, והמדינה מנוהלת על ידי רוברט דאדלי, השליט הזמני עד לבגרותו והתחזקותו של אדוארד. לאחר מכן אדוארד מת, וכל הספר עוסק במאבק המלוכה והדת בין מרי, שהיא כמובן קתולית, ובין אחותה אליזבת, הבת של אן בולין, שהיא גם חסידה אדוקה של הדת החדשה, הפרוטסתנטית. על מלכותה של מרי יעיד הכינוי ההיסטורי שניתן לה - מרי העקובה מדם. מרי עולה על כס המלוכה, ומתחתנת עם פיליפה מלך ספרד במטרה ללדת יורש עצר שיקדים את אליזבת וימנע ממנה לעלות על כס המלכות. היא לא מצליחה ואליזבת הפלרטטנית מולכת, לא לפני שהייא מפתה את פיליפה.

כמו ב"וולף הול" גם כאן נדרשת דמות משנית להנעת העלילה. אבל בעוד הילרי מנטל התמקדה בדמות היסטורית אמיתית - תומס קרומוול, פיליפה גרגורי לקחה "דאוס אקס מכינה", דמות בדויה שמשמשת כג'וקר. זאת היא חנה גרין, חנה ורדה, נערה יהודייה בת לאנוסי ספרד שנסה עם אביה סוחר הספרים ובעל בית הדפוס, יברחה מאימת האינקוויזיציה ומתגוררת כרגע באנגליה. איך נערה יהודייה יכולה להיות בכל מקום - גם בביתה וגם בארמון המלוכה, גם על יד מרי המלכה, גם על יד אליזבת וגם בקאלה המותקפת ובמקומות אחרים? אה, זה פשוט. היא סוג של נביאה, כלומר לפעמים, כשנחה עליה הרוח, וככה היא משמשת "שוטה" אבל כזאת שגם יכולה להיות אשת סוד אמינה וגם מרגלת, וגם מאהבת של רוברט דאדלי, אם זה מה שצריך. בנוסף חנה גדלה להיות אישה חזקה, דעתנית ועצמאית, ממש כאילו העבירו עבורה מכונת זמן שלקחה אותה ארבע מאות שנה אחורה. בניגוד למה שכתבתי בספר "שארית היום", שבה המספר הוא דמות לא אמינה במכוון וזה העיקרון של הסיפור, כאן דמות המספר הלא אמינה והמקפצת בין הטוענות לכתר כאילו אין משמרות ואנשי חצר בעולם, היא צרימה לא קטנה במהלך הסיפור.

השעיית האימון הנדרשת מצד הקורא גדולה כל כך עד כי הרוח הנישאת על פני כל העלילה היא רוחם של ספרי פנטזיה, ואין זה סתם. רוב כותבי הפנטזיה, כולל משחקי הכס, ממוקמים במקום שהוא די דומה לאנגליה, ובזמן שדי דומה לתקופת שושלת טיודור, כולל הסוסים, גלימות הרוכבים, המרכבות, האח הבוערת ושאר פרטי חיים לא מודרנים בעליל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על השוטה מחצר המלוכה