"אשת הצהריים" היא אגדה עממית גרמנית, לפיה מי שפוגש את אשת הצהריים בשדה בצהרי היום, ומספר לה במשך שעה משהו לפי בקשתה, זוכה במלוי משאלה. נשמע לכם כמו פרט טריוויה? צודקים. והאגדה הזו המוזכרת פעם אחת בספר הזה, נתנה לו את שמו. האמת? זה שם יפה. אבל אפשר היה למצוא עוד עשרות שמות יפים ואניגמטיים, שיהיו קשורים לסיפור בצורה רופפת לא פחות מ"אשת הצהריים".

הספר הזה עוסק ב... קצת קשה להגדיר. זה סיפור המתרחש בין שתי מלחמות העולם, המתאר בעיקר שתי אחיות הנולדות למשפחה מהגהינום ואת קורותיהן, בגרמניה בשנים הרות המשמעות. יש פה אם חולת נפש, מסירות בין אחיות, רמזים לגלוי עריות, כמיהה ללימודים והגשמה עצמית, אהבת אמת שסופה טרגי, קצת הוללות מתובלת בסמים, אמהוּת...
נשמע עמוס? זה כך. נשמע שטחי? זה כך. נראה כאילו רציני ומעורר מחשבות? זה כך.

הספר כתוב היטב, מעניין למדי - יש בו תאורים יפים של התקופה, האמונות שרווחו אז, מתובלים בסיפור שהוא פיקנטי לעתים. אז מה הפריע לי? שכל המכלול הזה לא הצליח לגעת בי. זה לא ספר ששקלתי לזנוח - הוא לא משעמם והוא מבטיח לקורא "עוד רגע משהו יקרה...". אבל למרות שאנחנו מכירים את הדמות הראשית בערך מאז שנולדה, והיא עוברת המון חוויות שחלקן ממש מצמררות, לא היה לי אפילו רגע של הזדהות איתה. פשוט אי אפשר היה להבין את התנהגותה מהתאורים הארכניים שלה, ואי אפשר היה מבחינתי ליצור איתה כל קשר. מה שאמור לגביה מתאים שבעתיים לשאר הדמויות המבליחות בספר הזה לרגעים ונעלמות בלי שתרגיש צער על לכתן.

יוליה פרנק - כתוב על הכריכה האחורית - היא גרמניה ילידת 1970, שזכתה בפרסים רבים על ספריה. את הספר תרגמו פה בתמיכת מכון גתה. יוליה פרנק שללא ספק יודעת לכתוב, לא הצליחה, לדעתי, להפוך את הסיפורים שהיא מספרת לספר מספיק מגובש, והרגשתי שממש לא איכפת לי מה יקרה להלנה - אליס ואיך יסתיים הסיפור שלה. זה חבל מאד כי הסיפור שלה נוגע בכל הדברים בהם אנחנו מתעניינים: אהבה, טירוף ומוות.

ספר קשה לקריאה, זהו סיפורה של הלנה נערה בת לאם יהודיה ואב נוצרי בין שתי מלחמות העולם.סיפור על זהות יהודית מעורפלת אך מאוד מאיימת ומפחידה במציאות בה יהודי הוא בר השמדה.בחורה שנונה וחכמה שמציאות חייה כל כך טרגית מצליחה לשרוד אבל המחירים שהיא משלמת כל כך קשים.
הספר נקרא בעניין רב אך עם כאב על חייה האומללים של הלנה.נותן תמונה על החיים בגרמניה בצל המלחמות
שווה קריאה!

אשת הצהריים הוא סיפורה של הלנה בת למשפחה מעורבת (אב גרמני ואם יהודייה) שמתחיל קצת לפני מלחמת העולם הראשונה ונגמר עם תום מלחמת העולם השנייה.
הלנה הגאונה שאביה הלך לשרת במלחמה למרות הפצרויתה של אשתו (הקצת לא שפוייה) -נפצע עוד בטרם פגש את האוייב ואיבד את רגלו ועינו מרימון של חייל גרמני שהיה לידו.

כששב האב מהמלחמה הוא חולה בטיפוס ונפטר מייד, שני בנותיו הלנה ואחותה מרתה מחליטות לעבור לבית דודתן פאני, בברלין.

הספר מספר את קורותיהן של השתיים ובייחוד של הלנה בברלין - אירוסיה לקארל ולאחר מכן נישואיה לוילאהם.

סה"כ ספר יפה שיש בו איזכורים לשנות ה-20 הליברליות בגרמניה, המשבר הכלכלי הגדול ולאחריו עליית הנאצים, ורדיפת היהודים.

ספר נחמד

איטי, ובהרבה מקרים משעמם

לכאורה רעיון נפלא, לעקוב אחר משפחה מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד למלחת העולם השניה בגרמניה.

אבל, הבעיה היא בביצוע.
לא תמיד כתיבה מרומזת היא מתכון לספרות טובה.

לא יתכן כי רומן בין הלנה לקרל יהפוף לחירבושים פילוסופיים.

קצב העלילה איטי ולא ברור למה.

הספר הוא אנטי מלחמתי וזה בסדר,כל עוד מדובר במלחמת העולם הראשונה.
איכשהו לא הרגשתי אמפטיה לדמויות.לא לכאבן ולא לשמחתן. אולי כי הן צבועות במין אובך שבשפה מודרנית קוראים לו "בכאילו".

חבל

לצערי לספר הזה פוטנציאל רב לא ממומש. היתרון הגדול שלו- הוא מעניק תיאור מפורט ומרתק של גרמניה בין שתי מלחמות עולם. מאידך, העלילה והדיאלוגים בעייתים. פחות אהבתי וחבל.

אז מה היה כאן?
עלילה איטית ומזדחלת (זכור לי איך הגעתי לעמוד 200 ועדיין חיכיתי שמשהו מעניין יקרה), דמויות לא אמינות (בעיני), שפה דלה (או תרגום גרוע), ואני לא מתחילה לפרט את כל הסטיות והקטעים ה"מלוכלכים" (כנראה שזה מה שצריך לכתוב כדי לזכות בפרס כלשהו).
בקיצור- חבל על הזמן.

נעזב מחוסר עניין.