מה מותר האדם? יש האומרים יכולתו ליצור רעיונות מופשטים ולפעול על פיהם. השופט פוט - ראש הרכב של שלושה שופטים - יוצא יום אחד מכליו, ובהקראת גזר הדין משמיע מעל הדוכן את דעתו הבוטה על מערכת המשפט ועל שותפיו השופטים, שלא הסכימו לדעתו על חפות נאשמת, והחליטו להרשיעה בדין. הדברים נאמרים במלוא הבוטות האפשרית, ואחריהם השופט מתפטר. זו תחילתו של הרומאן הזה, אבל, לדעתי, ההתחלה שייכת בכלל לספר אחר...פאולו פוט, שאינו עוד שופט, יוצא למסע תגליות לגבי כל מה שחשוב בחיים: מהות האהבה, פילוסופיה, יחס לבגידה, בריחה ומה לא. המסע שלו מוביל אותו דרך קרקס, פרשיית אהבה ופגישות עם אנשים שונים לניסיון ענישה עצמית ובריחה למקום הרחוק ביותר מחייו בצרפת.
פיטיגרילי הוא שם העט של דינו סגרה, סופר ועיתונאי איטלקי. הוא לא רק המציא לעצמו שם, הוא גם ניסה להחליף זהות: הוא כותב על צרפת ועל הכללים בה, למרות שלגיבורו קוראים בכלל פאולו והספר איטלקי (רגשני ולא ממוקד) ברוחו (אני יודעת שזו הכללה קרימינלית). הסופר מנסה לתפוס מרובה ובדרך מאבד את הצפון.
הספר נכתב בפאריס ב1929 וגילו ניכר עליו: לא כי הסיפור אינו חינני לעתים, אלא כי הוא גדוש בהגיגים פילוסופיים שנראים נטולי תכלית, ומנסה לגרום לקוראיו הרגשה שהוא עמוק, כשבעצם הוא חוזר על קלישאות המוכרות לכולנו מגיל ההתבגרות. תאורי הדמויות והתנהגותן נראים היום אנאכרוניסטיים, והספר, למרות דקיקותו - 227 עמודים בפורמט של עם עובד - מעיק למדי עם גודש תובנות שיכלו לפרנס ברווחה 5 ספרים.
לא יודעת מי יכול להנות מהספר הזה: אולי צעירים רומנטיים שמהות החיים והאהבה מעסיקה אותם. אנשים שעברו את המצב הזה מן הסתם פשוט יתעייפו ממנו.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
