ביקורת ספרותית על הניסוי של השופט פוט מאת פיטיגרילי
ספר טוב

---

זה סיפור על שופט שמרים ידיים אל מול מערכת המשפט נעדרת הצדק. התיאורים של בית החרושת לצדק רוויים בביקורת שנונה, שמציגה את בתי המשפט כמגוחכים לגמרי בראייה הגיונית בריאה. אבל אותו שופט הוא גם אדם מאוהב, הוא מאוהב בבחורה צעירה וחכמה, בעלת ראיית עולם הגיונית ומדויקת, היא משתמשת בשכל ובהיגיון ומצליחה להבחין בבהירות במציאות שמולה. בדיוק כמוהו. ולמרות החששות הראשוניים, סיפור האהבה עולה ומצליח והשניים נהנים מיופיו של העולם וזה מזה.
אבל אז משהו משתבש, גם בעלילה וגם בכיוון הכללי של הספר. ההיגיון הבריא, מסתבר, טעה. השופט החכם נפל במלכודת התמימות. כל השכל וההיגיון וטוב הלב והיושרה לא שווים כלום כשאתה מאמין לבני אדם.
האמת שקצת איבדתי את הרצון לסיים את הספר, בשלב ה"התפכחות" של השופט. אבל עכשיו, כשאני כותבת את הביקורת, אני מבינה מה הסופר רצה. בחלקו הראשון של הספר העולם נראה אופטימי, לצד בני האדם שטופי המוח, הפועלים על אוטומט, המתוכנתים על פי סטריאוטיפים, היו בני אדם הגיוניים שידעו לפענח את המציאות כפי שהיא. ובחלק השני, התמימים התגלו כערמומיים, הנאמנים כבוגדניים, ועקרת הבית הנקייה כזונה. ועכשיו מסתבר שמי שהלך עיוור אחרי קודים חברתיים, היה דווקא השופט הצדקן שלנו.
בהחלט מפח נפש.
אני כן ממליצה לקרוא את הספר הזה, כי הביקורת על מערכת המשפט מצחיקה מאוד, כי כיף לבקר בפריז דרך ספר, כי עדיף בהחלט לבקר בה בשנות ה-30, כי כיף להתאהב בעלמה שומאן, כי הוא נותן השראה למי שחוקר את האהבה.

» ביקורות נוספות של שממית
» ביקורות נוספות על הניסוי של השופט פוט