טוב שבוע ימים חייתי בסרט.
שנתקלתי בספריה בספר אמרתי לעצמי ,וולא אני הולכת על זה.
רציתי ממש לקרוא ספר ללימור נחמיאס.
בהעמודים הראשונים האמת נבהלתי מהגסויות שבכתיבה,אבל בכל זואת החלטתי לתת לו צ'אנס.
העלילה מותחת מתוחכמת,ואפשר להגיד שהוא ספר בכלל בכלל לא צפוי.
זהו ספר על בלשית צעירה,שנשלחה להיות סוכנת של המשטרה סמויה,ופתאום היא מסתבכת עם עבריינים שייש להם קלף מאוד
חזק נגדה.
ספר כליל נחמד זורם שאפשר להעביר איתו את הזמן.

הספר השני שאני קוראת, של אותה המחברת - לימור נחמיאס. היא לא איכזבה אותי ב"אמא היתה זוחלת", ולא איכזבה גם הפעם. אם קריצות הומוריסטיות, חידודי לשון, הערות שנונות, זה העניין שלכם - תאהבו את הספר הזה...

מותח, קולח וקליל. אחרי קריאה בספרים של לימור נחמיאס, מצב הרוח משתפר פלאים, היא פשוט קוסמת. יודעת לדגדג ולגעת באמצעות מילים בנבכי המוח והלב.

כמה קטעים מצחיקים:

"הוא לבש חליפת טריינינג מבריקה מניילון, ונראה כמו דיסקוטק"

או:

"הסלון הענק היה מעוצב תוך הקניית ביטוי עצמי לבעליו : דו-שיח בין אדריכלות לאימה"

מומלץ מומלץ מומלץ!!!

יש פה תופעה מעניינת: כשהספר הזה יצא, קראו אותו בעיניים מסויימות, אבל עכשיו לאור תהפוכות ושינויים חברתיים, חובה לקרוא אותו עוד פעם בעיניים אחרות.
זה לא סתם עוד סיפור בלשי של "מי עשה את זה". וזה גם לא עוד ניסיון לגייר את הקונספט האמריקאי של "הבלש סמית' שותה וויסקי ומתהלך בקדרות ברחובות האכזריים של לוס אנג'לס" ל-"רב פקד חתוכה שותה עראק ומתהלך בקדרות ברחובות האכזריים של בת-ים". זו כתיבה נשית. זו בלשית מסוג חדש, חרמנית עם פה מלוכלך ואקדח, שלא יודעת לנהוג ומרמה בעבודת המאסטר שלה, והמלחמה שהיא מנהלת לא מסתכמת במלחמה בפשע או בשחיתות אלא היא - איך לא? - צריכה לתפוס את מקומה במלחמה של נשים נגד גברים. והיא עושה מה שבלשיות לא עשו מעולם: היא יורה בגברים. האויבים שלה הם לא בהכרח פושעים כי הם עברו על חוקי המדינה; הם פושעים כי הם עברו על חוקי ההתנהגות לנשים.

שמעתי מספר ביקורת טובות וגרועות לגבי הספר של לימור נחמיאס, חברה בעבודה השאילה לי את הספר, ולכן החלטתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 80, אמרתי לעצמי עד פה! ואז נטשתי אותו. בוודאי תשאלו למה?
נרתעתי מהגסויות, העלילה מסופרת בשפת רחוב, לא ציפיתי לכתיבה כזאת גסה ומרושלת.
סיפורה של בלשית סמויה הנשלחת על ידי המשטרה, מסתבכת עם חבורת עבריינים, כשלמעשה לעבריינים יש עדויות נגדה.
ספר סתמי, חבל על הזמן וכמובן על הכסף, פשוט מיותר.
אינני ממליצה.

ספר טיפשי וולגרי שקשה להניח אותו מהיד.
מצד שני, מי שמחפש עומק כלשהו לא ימצא אותו כאן.
לסיכום: ספר לקרא כשצריך לשרוף זמן ואין שום ספר אחר.

ספר מדליק שאי אפשר לעצור את הקריאה בו. הכתיבה של לימור נחמיאס מצחיקה ושנונה, ואני מאוד מעריכה סופרים שגורמים לי לצחוק תוך כדי קריאה.
אמנם זהו ספר במשקל נוצה שמסיימים תוך יום יומיים, אבל הוא באמת שווה קריאה!

ספר מותח, קליל, קולח ומתובל בהומור עסיסי.
אני אישית מאוד אוהבת את הסיגנון כתיבה של הסופרת.
קראתי בו עד השעות הקטנות של הלילה, קשה להניח אותו מהיד.
ואם משווים אותו לאוכל אז הוא כמו חטיף אנרגיה.
להלן קטע מהספר, שמתאר את גיבורת הספר, באחת ממתקפות ההורמונים שלה : "הוא נכנס בצעד רגוע, נשענן באכזריות על המשקוף ואמר שקוראים לו מיקי. הבטתי על האף שלו והסמקתי. כבר ראיתי בחיים שלי לא מעט אפים פורנוגרפיים, ותמיד הם הצליחו לעשות לי מצב רוח טוב אבל אצל מיקי זה היה ליגה אחרת; זה לא היה אף שאפשר להסתכל עליו ואחרי זה להוריד כביסה או משהו. לא ולא. האף הזה היה הצעה מגונה."
הסופרת היא בדרנית לא קטנה, יש הרבה בדיחות בסיגנון הזה בספר.
בקיצור, ספר בלשי מהנה, מותח ומצחיק, רק חבל שהוא כל כך קצר.

פשוט גדול!
מצחיק, מדליק, מרתק, לימור נחמיאס לא כותבת כמו אף סופר אחר.
חוויה אמיתית.

ספר מעולה סגנון סוחף ומאוד מעני'ן מותח משעשע ומהנה אחלה ספר