ירח מלא מאת אנטוניו מוניוס מולינה - אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.
העלילה - מבלי לקלקל למי שלא קרא: מפקח משטרה בשנות הטרום פנסיה שלו מועבר מבילבאו שבחבר הבסקים, שם עסק בדיכוי התנועות הלאומניות, לעיר הולדתו.
בשנות עבודתו בבילבאו ספג המפקח איומים לחייו ולחיי אשתו. במשך השנים הידרדרו עקב כך השניים, כל אחד במדרון משלו. הגבר שתה, עישן ונתן פורקן ליצריו במין מזדמן. האישה דעכה אל תוך דיכאון שמחק אותה וגרם לאשפוזה בבית חולים לחולי נפש.
בנקודה זאת של שפל מדרגה מועבר המפקח לעיר הולדתו, כאן מחליט לתקן את דרכיו .
אנו פוגשים את המפקח במקום עבודתו החדש זמן קצר אחרי שנתגלה גופתה של ילדה שנרצחה באכזריות. הספר הוא סיפור המסע ללכידת הרוצח.
הכתיבה: כל פרק מיועד לאחת מבין הדמויות המופיעות בספר: המפקח, המורה סוסנה גריי, הכומר אורדוניה, הפתולוג פררה, הרוצח עצמו, הקורבנות. הכתיבה היא בגוף שלישי, אך הסופר נכנס אל התודעה של הדמויות, מתאר את העולם דרך עיניהם, משקף את מחשבותיהן ואת רגשותיהן. מולינה לא עושה הנחות לקורא: כל אחד מ- 33 הפרקים של הספר מתחיל באמצע פעולה או תיאור כלשהי מבלי להציג את הדמות שעליה מדובר. זאת החידה הראשונה שעל הקורא לפתור ולא חשוב אם הדמות כבר מוכרת או שהיא מופיעה בפעם הראשונה. זאת ועוד: הטקסט גדוש בפרטי פרטים - מקומות, מצבים נפשיים, מטפורות, תיאורים, גיבורי תרבות והקשרים היסטוריים נדחסים בזה אחר זה ולפעמים נוצרת הרגשה של "די, נקפוץ איזה חצי דף, מה יכול להיות?" אבל אחרי שמולינה לוכד את הקורא בכוריו כבר אי אשפר לעשות זאת כי התיאורים הם מהפנטים ביופיים, בדיוקם ובחדותם אבל גם משום שהוא שוזר בהם פרטי עלילה חשובים או פרטים ביוגרפיים של הדמויות שבלעדיהם לא ניתן להבין אותן.
עוד על סגנון הכתיבה: בנערותי הייתי מעריצה של הסופר האמריקאי וויליאם פולקנר. אחרי שקראתי כמה עמודים ב"ירח מלא", הרגשתי בהשפעתו: משפטים ארוכים ומפותלים בנוסף לפרטים שכבר ציינתי גרמו לי לחשוב על כך. בירור קטן בגוגל תחת הכותרת "השפעות ספרותיות על אנתוניו מולינה" הוכיח שצדקתי.
המוסיקליות: עושה רושם שמולינה מודע מאד לקצב הפנימי של הכתיבה, גם בתוך המשפט וגם באופן כללי. הוא חוזר על תיאורים כמה וכמה פעמים וזאת מסיבות שונות: תיאור גופתה של הילדה פאתימה חוזר שוב ושוב ומשקף את האובססיה שפתח המפקח לגבי הרצח והרוצח. אירועים ותיאורים אחרים חוזרים שוב ושוב מפי דמויות שונות, משלימות את התמונה ויוצרות סוג של מלודיה עם מוטיבים חוזרים.
תיאור הדמויות: מולינה נכנס אל תוך נפשם של הדמויות ופועל מהמקומות הכי עמוקים והכנים שלהם. הוא עושה זאת עם דמויות פחות או יותר נורמטיביות כמו סוסנה גריי והכומר אבל גם עם הרוצח - הסופר נמצא אתו בכל מה שהוא חושב, מרגיש ועושה.
מעניינת גם בחירת הסופר לזיהוי דמויותיו. המפקח, אשתו, הרוצח, הזונה, המתנקש, הורי הנערות ועוד - הן דמויות בלי שם, למרות שביניהם נמצאות הדמויות הראשיות. לקורבנות של הרוצח יש שמות– פאתימה (צליל ערבי?) ופאולה – שני השמות מתחילות באות פ', אולי לא במקרה.
המורה מוזכרת לרוב בשמה המלא – סוסנה גריי, כאילו הסופר עצמו מאוהב בה ומתענג על שמה כשם של כוכבת קולנוע.
כתיבה גברית: כמו בהרבה יצירות אחרות ניתן להבחין בקלות ש"ירח מלא" נכתב ע"י גבר. הדמויות הגבריות חדות, מדויקות ומבוססות היטב. לגבי נשים המצב שונה. רוב הדמויות הנשיות הן בגדר נוכח נפקד: אשתו של המפקח מנותקת ממציאות ומאושפזת בבית חולים לחולי נפש, אימהות שתי הנערות לא נמצאות בשטח, עסוקות מדי כדי לטפל בבנותיהם, משאירות את הבמה לאבות הדואגים, האוהבים.
עוד ניתן להבחין שגם מעט הנשים המופיעות בצורה חדה יותר, הן קורבנות, מעוררות רחמים ואמפטיה: פאתימה ופאולה, הזונות ואשתו של המפקח הן כולן קורבנות. מעניינת יותר היא דמותה של סוסנה גריי. גם היא מתארת מצב של קורבנות, במידה מסוימת בגלל הפסיביות של עצמה. בדומה לאשתו של המפקח, גם סוסנה נופלת קורבן לצורת החיים של בעלה - גרושה. המפקח בוגד באשתו, כל גם הבעל של סוסנה; צורת החיים של המפקח מדכאת את אשתו, כך גם צורת החיים של בעלה של סוסנה. אבל בעוד אשתו של המפקח נקברת חיה במעמקי הסנטוריום, פורחת סוסנה פריחה מאוחרת עקב התאהבותה במפקח והרומן הלוהט שבניהם. סוסנה מתפתחת כגיבורת על, כמעט מיתית. חייה ללא רבב, אהבתה נשגבת, טעמה באמנויות משובח, היא הופכת לחלק מהתיקון שהמפקח זקוק לו. נדמה שהמחבר יצק אל תוך הדמות אידיאלים ורומנטיקה בכמות קצת מעבר לנחוץ, מה שהפך את סוסנה לדמות שבלונית במידה מסוימת.
מכל הדמויות נדמה לי שמולינאס מתאר את עצמו במידה רבה בדמותו של המפקח, אולי לא בפרטים האוטוביוגרפיות, אלה בהכרה בצדדים האפלים והלא מוסריים של הנפש, בכמיהה לתיקון ומעל הכל לכמיהה לאהבה.
אבל "ירח מלא" הוא בראש ובראשונה ספר מטח בנוי היטב. אנחנו עדים למשחק חתול ועכבר בין המפקח לרוצח, ובעוד אנחנו שקועים במשחק זה, מתווסף היכן שהוא באמצע הספר, משחק חדש ובו הצייד נצד.
עוד כמה הערות: המוטיב של חיפוש העיניים. בתחילת הספר המפקח משוכנע שעיניו של הרוצח יסגירו אותו כי אין אדם שיכול לבצע זוועה כזאת המתוארת בספר מבלי שעניו ישקפו אותה. מסתבר שיש. מבטו של הרוצח תמים, דיבורו רך, ולבסוף הוא גם הופך לסוג של נערץ ומחזרים בתשובה מחבקים אותו לחיקם. אז לא בעיניים היה צריך לחפש, אלא במקום אחר, על הגוף, צנוע ומוצנע, שם כנראה נמצא המניע.
מעורב ספרדי: ובין לבין, בכל המארג הזה, אנחנו מקבלים תמונה של ספרד היום וכמה עשורים אחורה, עם ההשפעה החשובה של הדת הנוצרית הקאתולית, עם הנוכחות של הישויתים והפנימיות לבני עניים, עם התמורות שקרו במשך השנים, האנרכיזם, האידאל החברתי, התברגנות והחיים המודרניים.
"ירח מלא" – מסע כומתה, אבל שווה.
