לפני כמה שבועות באחד מהימים המובהקים שמסמלים את חילופי העונות היה יום מאובק וצהבהב. מיד סגרתי את כל חלונות הבית והיום המחניק כבר הביא את אותותיו של רצף עיטושים בזה אחר זה. אני לא אוהבת את החורף, ולכן גם לא אוהבת שמסמנים לי כשהוא מגיע. ובכל זאת, משהו אחד טוב קרה כשממש מחוץ לדלת הבניין חיכה לי ספר נטוש מכוסה בשכבת אבק מכובדת כתוצאה ממזג האוויר הנורא. אימצתי אותו אליי ובתנועות עדינות ומטפלות הסרתי ממנו את כל השכבה המיותרת שהייתה עליו. אפשר לומר שזה דימוי די מדהים למה שאני עצמי הרגשתי כשקראתי את הספר. כאילו כל השכבה המיותרת שהייתה מעליי הוסרה ונשארתי חשופה, עירומה, אל מול ספר שיש לו אמת פשוטה ועדינה. ספר שהצליח לחדור אל מעמקי הנפש שלי בלי יותר מידי מאמץ, בלי איזו עלילה גרנדיוזית או מתאמצת. פשוט ככה.

נילי, בחורה צעירה שלאחר טרגדיה זוגית שחוותה בצעירותה, מגיעה לשנות השלושים שלה ללא קשרים עמוקים וללא זוגיות. היא מפתחת רומן עם גבר נשוי, רומן שמתרחש שנים ומצליח לסחוף אותה, לערער את פנימיותה ולקחת אותה אל מסע של טלטלות נפשיות. הספר מחולק לשני חלקים כאשר בחציו הראשון הדגש הוא על נילי וחייה הזוגיים וחציו השני מוקדש ליחסיה המורכבים של נילי עם אמה. הסיפור מתפרש על פני שנים ומספר את סיפור חייה של אישה שבסופו של יום, רק רצתה להיות נאהבת.

אפשר לומר שהספר הזה הוא פשוט על יחסים בין בני אדם, אולי הדבר הכי פשוט, נכון ואמיתי שיש להציע. קיימת נילי עם בן הזוג, נילי עם החברה, נילי עם האחות, נילי עם הקולגה, נילי עם האימא. בכל נילי כזאת ישנו בסיס משותף אך גם המון שוני. פנים רבים יש לנו כבני אדם, אנחנו זיקיות שמשתנות ומתאימות את עצמנו לסביבה וכך מצליחות לפתח חושים ולהסתגל למצב. נילי, למרות ואולי בזכות חולשותיה היא אישה חזקה. אישה שהחיים לקחו אותה למקום אחר ממה שתכננה להיות בו. וההתמודדות שלה, אף על פי שהיא לא תמיד מעוררת הזדהות, נובעת ממקום הישרדותי של הרגש.

מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך הספר הזה ולא הפסקתי להתפעל מכתיבתו העדינה והמדויקת.
הסופרת מצליחה לספר פה סיפור עמוק ולבנות את הפסיכולוגיה שנמצאת מאחורי כל דמות וההבנה מהיכן היא פועלת, כאשר ברקע רמיזות עדינות ולא מאכילות בכפית של הדבר האמיתי שמבעבע מתחת לטקסט. מצאתי חיבור והזדהות אל סיפורי הניסיונות התמידיים לדחוף הצידה את מה שכואב וקשה, ההדחקות הקטנות של החיים והנחמה שלכולנו אותן הבעיות המשפחתיות, הזוגיות, האישיות.

קרה לי שבכיתי בספרים אבל לא קרה לי מעולם שפשוט פרצתי בבכי בלתי נשלט וייבבתי אל מול הדפים. ללא ספק ספר שנגע בי וילך איתי הלאה עוד זמן רב.

כמו שכתוב בתקציר, הספר עוקב אחרי דמות בשם נילי, שהיא בחורה שנונה ומאוד אינטליגנטית, שמנהלת רומן במשך שנים עם גבר נשוי.
הסיפור הוא לא ממש על הרומן עצמו אלא על החיים של נילי, ובמאה העמודים הראשונים אנחנו נחשפים לחוויות ילדות שלה, ולגברים שהיא יצאה איתם לפני שהיא נתקעה על גבר נשוי בשם גדי.

אני רק רוצה להגיד, שהעמודים הראשונים היו לי מאוד עצובים, ושהיה לי מאוד מאתגר לקרוא אותם בשבת.
פשוט הרגשתי כאב מכל כך הרבה דברים, רמת ההזדהות שלי... משהו באיך שהספר כתוב גורם לי להרגיש שאני מזדהה עם איזשהו כאב עמוק, שהוא אולי הסיבה למה נילי ביזבזה כל כך הרבה זמן על גבר שהיא יודעת שלא יכול להיות לה איתו עתיד.

ברגעים אלה, גם אני מבזבזת זמן ואנרגיה על מישהו שאין לי איתו עתיד, אז הרגשתי מחוברת לסיפור גם מהכיוון הזה, שבו המצב הרומנטי פשוט לא אידאלי לדמות, אבל היא מאוהבת.
אם מזדהים עם זה, זה פשוט כל כך כואב, ואני מרגישה ככה כשאני בזבזתי בינתיים פחות משנתיים, והיא ביזבזה עשור.
"מגולל את קורותיה של שנה אחת של התפכחות בחייה של נילי" - זאת השורה שהכי מתארת את הספר עבורי, התפכחות, ואני חושבת שזה בהחלט משפיע על אנשים כמוני שגם הם צריכים להתעורר על דברים.
אני כמו נילי, גם לא מסתדרת הכי עם ההורים שלי, גם לא מכירה את העבר שלהם, גם לא מנהלת איתם שיחות קשות, גם מסתירה מהם דברים גם אם זה לא רומן עם גבר נשוי.
ושוב זה לא רק הנושאים, אלא הדרך שבה מציגים אותם, זה פשוט מרגיש כל כך אמיתי, הזמן שעובר, הפיספוסים, ההחלטות השגויות.
זה שונה מהרומנים שאני קוראת, ככה זה כשאני קוראת פרוזה, אני יודעת שלא מבטיחים לי סוף טוב.

בכל מקרה אני מאוד ממליצה על הספר הזה, אבל מדגישה שהוא כבד, ויש שיגידו אפילו קורע לב.
אצלי הדגש היה החוויה של ההתבגרות וההתפכחות ושל הזמן שעובר.
הספר יצא לאור ב-2004, אז נהניתי גם מזה שהסיפור מראה תקופות שבהן לא הייתי קיימת, ומתקדם עד שהוא מגיע לזמן ההווה שהוא כנראה 1999.

אני חושבת שלפני שקראתי את הספר ראיתי איזושהי ביקורת, אולי באתר עברית, על כך שהספר הזה הוא בכלל לא על הרומן עם הגבר הנשוי ושזה בקושי מופיע.
וזה נכון באיזשהו מובן, אנחנו רק יודעים שהיא מאוהבת בו, ואנחנו יודעים שזה מה שגורם לה להישאר איתו, אבל אין שם ממש תיאור של גדי מתנהג בצורה מקסימה.
אפשר לראות שיש לו כריזמה, אבל כמו שאחת הדמויות תיארה אותו, הוא בהחלט "קצת נפוח".
אז החלק העיקרי פה שקשור לרומן, זה בעיקר המחיר שנילי משלמת, ואני לא בטוחה שאנחנו מקבלים פה תשובות ללמה היא כמו שהיא.

הדמות שלה בהחלט מוגשת לנו בצורה שמאפשרת לנו לנתח אותה, ולהבין שהבחורה כנראה צריכה פסיכולוג אבל בחיים לא תלך, והיא גם דווקא נורא מסתדרת בחיים ומצליחה, אז לשם מה.
בגלל שהיא לא הולכת לפסיכולוג, בגלל שהיא לא מתעמקת בדברים, אנחנו גם לא ממש נחשפים ללמה נילי היא כמו שהיא.
אבל אני חושבת שאולי אנשים עם ניסיון חיים יותר רחב ממני, יבינו את נילי יותר טוב ממני.
אני בעיקר הזדהיתי איתה, אבל להבין למה היא כזאת?
פשוט האשמתי את העבר שלה, ששוב, אם לא ציינתי זאת קודם בצורה מספיק ברורה, היה מאוד עצוב.

זה היה עצוב כי... הדברים שהיא סיפרה עליהם, זה פשוט הרגיש שהיא חוותה אכזבה אחר אכזבה, מגיל קטן ועד גיל בגרות.
שהיא אפילו זועמת על אלו-הים, כי הוא לקח ממנה דברים סתם כי הוא יכול.
לא יודעת, זה היה פשוט כל כך אמיתי, שזה באמת היה עצוב.
החלק הראשון של הסיפור הוא ללא ספק החלק הכי קשה מבחינתי, אפילו שמההתחלה כבר מקבלים רמז לעוד משהו עצוב שהולך לקרות, אבל איך שזה נכתב - לא נחווה לי ככזה עצוב.
זה נחווה לי כמשמעותי, איכותי, ובאמת התפכחות.

אז אני מניחה שאם אתם בוחרים לקרוא אינטואיטיבית כמוני, ומשום מה אתם מרגישים שאתם צריכים להתפכח ולהתעורר למה שבאמת חשוב בחיים, אולי הספר הזה יתאים לכם.
בעיקר במה שנוגע למערכות יחסים עם קרובים ומשפחה.


–
"איילת הפכה לכומר הווידויים שלי, לקיר המגן שלי, תעלת הניקוז, כרית ספיגה. סיפרתי לה הכול ובפרטי פרטים, אחרי שלא יכולתי יותר לשמור דברים רק לעצמי. הייתי חייבת לשתף מישהו. לאיילת יכולתי להגיד הכול, ואת כל האמת, כי גם כשהיא לא הסכימה עם שום דבר שחשבתי, הרגשתי או עשיתי, היא תמיד הקפידה להשמיע את דעתה ההפוכה, לנסות לנער אותי ואחר כך לעמוד לצידי.
'הוא טיפוס של דג קר,' ניתחה אחרי שפירטתי באוזניה את כל תולדות הנפשות הפועלות, מהדהדת מולי אזהרות ישנות של שמשון, מלפני שנות אור. 'הוא תמיד יעשה מהתחלה את החשבון, עד הסוף. ובחשבון הזה לעולם לא יהיה לו כדאי לעזוב את אשתו, בטח לא בשביל אחת כמוך,' הסבירה בישירות האופיינית לה.
'מי דיבר על לעזוב?' התגוננתי, לא מעיזה להודות באמת אפילו ביני לביני.
'את סתם משחקת בת יענה, נותנת לו לשחק בחיים שלך, לנצל אותך.'
'זה הדדי,' מיהרתי להשחיל, 'אני גם מנצלת אותו. לא שיפרתי את רמת החיים שלי מאז שאני אתו?'
איילת התעלמה והמשיכה בשלה. 'יום אחד תתעוררי ותגלי שאת לבד. לגמרי לבד ואין לך עם מי לדבר. שנשארת בלי כלום, כי נתת הכול למישהו שלא קיים בשבילך בעצם.'"

הספר הזה הוא הפתעה לעיניים. התחלתי אותו בעקבות המלצה שקראתי כאן באתר, התלהבתי מהביקורת ומהעלילה. התקציר הנשמע לי מעט שטחי בחורה רווקה שמכניסה את עצמה לרומן עם בחור נשוי, וכשקראתי את הספר. הבנתי שמדובר פה בספר עמוק במיוחד. הסיפור מגולל את סיפורה של נילי בחורה צעירה מתל-אביב בחורה קריירסטית. שחלומה הגדול הוא לעסוק בתקשורת בטלוויזיה להיות שדרנית החיים לא מאירים לה פנים קורים לה מקרים קשים שעליה להתמודד עימם. להיות אלמנה בגיל צעיר, בנוסף רומן עם גבר נשוי ומחלתה של אימא שמתגלה בהמשך, והשוואה בינה לבין אחותה הגאונה מירי. התחברתי מאוד לספר, הזלתי דמעות לקראת הסוף ואני בד''כ לא בוכה בספרים זה קורה לי לעיתים רחוקות, אהבתי מאוד את הספר מומלץ לכולם, ממש לא ספר שטחי או שטותניקי עמוק ומרגש אפילו יש פה פן ישראלי חבל שלא מפורסם יותר.

ההורים שלנו מזדקנים! זאת עובדה, הזמן נוגס ובולע בלי רחמים. אני בת זקונים שבחרה בחירה מודעת וחופשית להשאר קרוב לההורים, להנות מהטוב, ויש הרבה, וגם מהפחות טוב שלאחרונה התחיל לבקר יותר ויותר. זה קשה! קשה רגשית וקשה תיפעולית. את הספר הנ'ל קניתי במבצע של 20 שח ודיי זנחתי אותו עד שלפני יומיים החלטתי שבא לי ספר בשרגון " עוד רווקה קריריסטית, שנונה יותר או פחות. תחילתו של הספר אכן כזה, נילי בחורה צעירה מבזבזת את זמנה ברומן ארוך שנים עם גבר נשוי, תוך כדי הצגת הקשר בנייהם נכנסת המישפחתולוגיה במישפחתה של נילי הכוללת אחות נוספת ומוצלחת וזוג הורים ניצולי שואה. עד כאן חביב אך לא יותר. לקראת אמצע סוף הספר ( יתכן קלקלן) מתגלה אצל ברכה, אמא של נילי אלצהיימר בתחילת דרכו. כאן אני הרגשתי מעיין בעיטה בבטן, אולי בגלל המצב שלי, אולי מהחששות שלי מהעתיד. הספר עובר הסבה חדה למערכת יחסים בין אם וביתה. יחסים לא פשוטים ולרוב כואבים ומכאיבים. משלושה כוכבים הספר עלה לארבע החלק האחרון טוב אבל קצר ודחוס. סך הכל נהנתי מהספר ואולי נהנתי יותר כי לא היו לי צפיות גדולות ובטח לא חשבתי שאכתוב עליו ביקורת...

ספר מקסים מעניין מותח. על מערכת יחסים בין המשפחה הורים חברים חברים לעבודה. מאהב נשוי עבודה קשה במערכת הרדיו ואחר כך בטלוויזיה. היחסים המיוחדים שנרקמים עם האמא והגילויים בשיחות על העבר של האם בצעירותה הדהימו אותה. ממליצה בחום.

הספר עורר בי רגשות מעורבים. הוא מאוד מאוד קריא - וקראתי אותו כמעט בנשימה אחת. עם זאת אני חושבת שהוא מאוד בנאלי בחלקו של הרומן עם הגבר הנשוי, צורת הכתיבה קצת מדי גסה (מספר המופעים של המילה חרא עובר לטעמי את גבולות הטעם הטוב) ומדי מנסה לחכות את היומיום - הדבר המייצר תחושת הגזמה ואי טבעיות - כדוגמא ניתן להביא את שיחותיה של נילי עם איילת, שלדעתי מאוד רחוקות מתיאור מוצלח של המציאות.
עם זאת לספר יש חלק מרתק, עמוק ומצוין של כל השאר בעצם, דברים שכביכול כלל לא מתוארים בתקציר הספר - וזה לדעתי רוב מהותו. תיאור הילדות של נילי מאוד מדויק, הקשר הנבנה עם ההורים, אופי ההורים, וכמובן הקשר שלה עם אמה לאחר המחלה.
אני חושבת שזהו עיקר הספר וההצלחה הגדולה שלו - למרות הביצוע הטיפה בנאלי בכל השאר - יחסי אם ובת בכל שלבי החיים, והצער על הקשר הטוב שהוחמץ לאורך כל החיים - כשעוד לא היה מאוחר מדי.
לדעתי הספר כלל וכלל איננו על אישה שמנהלת רומן עם גבר נשוי - אלא קורות חייה של אישה בדגש על יחסי אם ובת.

מומלץ בחום לכולם. סוחף, גם כשהחיים בתחתית היכולת להיות ציני הומורוסיטי ולצוף למעלה. סופרת גדולה שהתפתחה מספר לספר. קראתי את כל ספריה.
זה הגדול מכולם. הותיר בי רושם רב והסוף מפתיע.

ספר מקסים שכתוב בצורה קולחת על נושאים כ"כ אנושיים מארג יחסים בין בת לאמה החולה במקביל יחסיה עם מאהב נשוי
כל זאת בתוך משפחה קטנה וכ"כ ישראלית, לא פעם הזדהתי עם נילי הדמות המרכזית.
מומלץ מאד

- רומן רומנטי טוב (מרים ר.)
- נהניתי מאוד. משהו מהחיים (זלמן א.)