ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בדצמבר, 2011
ע"י
ע"י
אחד הספרים הטובים שנכתבו על המלחמה הניבזית ההיא
שתפסה אותנו ביום הכיפורים.
מלחמה שבעקבותיה מדינת ישראל לא חזרה להיות מה שהייתה ורבים מאיתנו כולל אני לא חזרנו משם במובנים רבים אנו עדיין תקועים בה.
מי שידבר על נצחון גדול תשכחו מזה יצאנו משם חבולים ומוכים לדורות.
הספר הזה מתאר היטב ובמדוייק את מה שהיה... קראתיו מזמן אבל זכור לי שלקראת סיום הספר הוא מספר שאחרי שקהלני עבר את כל מדורי הגיהנום והיה בדרכו לחזור לביתו נודע לו שאחיו וגיסו נפלו - ימים איומים.
הספר מומלץ כי חייבים לזכור ולא לשכוח.
כי אנו עדיין במצב מלחמה וצריך לעשות ממש ממש הכל שדבר כזה לא יחזור.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בניהו
(לפני 13 שנים)
אל כותב הביקורת
אתה תבוסתן עלוב, לא קשה לנחש למי אתה מצביע ואתה תמיד מאלו שמסתכלים על חצי הכוס הריקה. אבי לחם במלחמה הזאת ברמת הגולן, התחושה שלו ביחס למלחמה היתה תחושה של שליחות וההרגשה בסיומה הרגשה של נצחון. אתה משתייך למחנה התבוסתני שעליו נמנית התקשורת הישראלית השמאלנית קיצונית וכל מטרתכם בהצגת המלחמה הזו ככשלון וכ"מחדל", היא לרמוז לנו ש"אין ברירה, אנו לא בנויים להמשיך להלחם עוד מלחמות, (כמו שכתבת למטה "עוד נצחון כזה ואבדנו") ולכן צריך לעשות הסכם שלום במחיר של "ויתורים כואבים" ולקרוע חלקי מולדת". אתם מנסים להכניס מורך לב בעם, להחדיר בו את התחושה ש"עייפנו" ולכן הדרך היחידה, שהיא למעשה המצע הפוליטי שלכם, היא להתקפל כדי שהערבים לא יכעסו ויעשו עוד מלחמות(ואנחנו ממש רועדים הה?).
אדוני, יש הרבה לוחמים שלחמו במלחמה הזו ולא כולם מרגישים מסכנים ורצוצים כמו שאתה ושכמותך מנסים להכניס לנו לראש, כל ההבדל הוא שלתקשורת השמאלנית יש כוח לבטא את דעותיה שמייצגות את אחוז המצביעים למרצ (3 חכ"ים עלובים בלבד)ואילו למחנה לאומי אין את האפשרות הזאת (בינתיים). אתה משתייך למחנה התבוסתני העלוב, בדומה למחנה התבוסתני של הגנרל הצרפתי פטן במלחמת העולם השנייה, שמסר את פריס להיטלר על מגש של כסף. עוד "שלום" כזה כמו עם מצרים ואבדנו. על אנשים כמוך אני כבר לא צריך לומר את זה, כי תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת בקרב הציבור היהודי, מורות על כך שאתה משתייך לזן נכחד. בעז"ה יהיו עוד מלחמות, עוד נצחונות ועוד שחרור של חלקי מולדת. להתראות בקהיר! |
|
|
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
עו נצחון כזה ואבדנו
ניתן להמשיך ולומר שבזכות השואה קמה מדינה לעם היהודי.
האם היה שם נצחון? משפחות רבות איבדו יקיריהם. המיתוס שצהל בילתי מנוצח אבד לעד. עד היום חוגגים במצרים במצעד צבאי את יום הנצחון. הפסדנו למרות שהיינו קרובים לדמשק ולקהיר יש לזכור שצבא מצרי נשאר בסיני. מנקודת מבט היסטורית אפשר לחלוק עלי-למרות ההתחלה הכושלת הצלחנו להביס את סוריה ולפגוע קשה בצבא המצרי. שאל כל לוחם שחזר משם אם חזר לביתו וסביב ראשן זר דפנה של מנצחים. או חזר הלום קרב מתקשה לישון בלילות. אני מניח שמי שהיה שם ודובר אמת יאמר לך את התשובה השנייה . אחרי מלחמת ששת הימים חזרו הלוחמים בתחושת נצחון ברורה - אחרי מלחמת יום הכפורים בתחושה קשה. שים לב שאחרי המלחמה הוקמה ועדת חקירה ובסופו של דבר ראש ממשלה התפטרה, רמטכ"ל התפטר ויש אומרים נפטר מכאב לב. שר ביטחון פינה מקומו ולא שב לחיים הפוליטיים. כך גם ראשי המודיעין והמוסד. מפקד פיקוד דרום יצא לחפש יהלומים באפריקה כמדומני ממש לא היתה אוירת נצחון ובצדק. |
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
ניצחון הוא עניין של הגדרה
מבחינה צבאית, בסיום המלחמה ישראל היתה במצב של ניצחון בשתי החזיתות, כאשר הארמיה השלישית של הצבא המצרי מכותרת וצבאות מצריים וסוריה מפוררים. בפרספקטיבה יותר רחבה, סאדאת השיג את מטרות המלחמה שלו - זעזוע של הסטטוס קוו, התנעת תהליך שבסופו יקבל חזרה לידיו את סיני, וניפוץ המיתוס של הצבא הישראלי הכל יכול ואפסות חיילי צבאות ערב. חלפו למעלה מ-40 שנה מאז נחתם הסכם השלום עם מצריים, הסכם שהותנע בעקבות תוצאות מלחמה נוראה זו. ה"אביב הערבי", כפי שכינוהו אלו שטחו עיניהם מלראות את המציאות, עלול לגרום לעליית שלטון מוסלמי קיצוני במצריים. נקווה כי מציאות זו לא תוביל למלחמה נוספת בחזית הדרום. |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
