“"החלטתי שזוהי שעת המפנה הגדול – לעלות לעמדות. חששתי מאוד שלא כל הטנקים יוכלו לשמוע אותי, וחשבתי על דרך חדשה לפנייה אליהם. כל דקה שחלפה היתה לרעתנו. הסורים היו מסוגלים לעלות על עמדותינו ואנחנו לא היינו מסוגלים לפגוע בהם. לא ייתכן שניסוג, חשבתי לעצמי, לא ייתכן שלא אצליח להעלות את הטנקים לעמדות. "תחנות 'שוטר', כאן המג"ד. תראו באיזה אומץ עולה האויב לעמדות כלפינו. אני לא מבין מה קורה לנו, הרי הם בסך הכול ערבים ואנחנו חזקים מהם, התחילו בתנועה לפנים, וישרו איתי קו, אני מנפנף בדגל. נוע!" דיברתי בשקט, ורק את סוף דבריי הדגשתי בצעקה. לפתע כאילו השתחרר קפיץ סמוי. הטנקים החלו לנוע קדימה, מי מהר ומי לאט" (עמוד 135). הספר "עֹז 77" (הוצאת שוקן, 1976) מאת אביגדור קהלני (לימים תא"ל), אשר לחם כמפקד גדוד הטנקים 77 בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, מתאר את לחימת הגדוד כנגד שיטפון הצבא הסורי ועל קרבות הבלימה הקשים, ובהם קרב עמק הבכא. הקורא נחשף דרך הספר באופן בלתי אמצעי ללבטיו ובפחדיו של מפקד ולוחם, אשר נתון בנחיתות קשה אל מול אויב נחוש ורב עוצמה, אולם דבקותו במשימה, יכולתו למצות את כוחותיו והאמצעים שברשותו הופכים את הקרב לשקול. גדוד 77 החל את המלחמה עם 44 טנקים, אולם מיד בתחילתה סופחות שתיים מן הפלוגות לכוחות אחרים ומצבתו עמדה על כ-20 טנקים. בעמק הבכא בבוקר ה-7 באוקטובר 73', בלם הגדוד כ-100 עד 110 טנקים, כשבתום הקרב נותרו ברשות הגדוד כשמונה טנקים מתפקדים. יומיים לאחר מכן, ב-9 בחודש, בסיום הקרב נותרו רק כחמישה טנקים שלא נפגעו ולהם מעט תחמושת ודלק. באותו יום לחם הגדוד בכוח בן 150 ל-160 טנקי טי-62, ולמרות שלא קיבל סיוע אווירי וארטילרי השמיד את רובם. אחד הקטעים שריגשו אותי במיוחד בספר תואר באופן לקוני כמעט. הקטע נוגע לחילוצו של המג"ד יוסי בן-חנן, אשר שב מחו"ל עם פרוץ המלחמה, לאחר הקרב הכושל לכיבוש תל שאמס. בן-חנן היה חברו הקרוב של מח"ט 7, אל"מ יאנוש בן-גל, והלה לא ויתר ושלח כוח מיוחד למשימת חילוץ נועזת מן השטח שבשליטת הצבא הסורי. "יאנוש ארגן כוח קטן, בפיקוד רס"ן יוני מהצנחנים, ובסיוע יוסי, סגנו של יוס, הוא חילץ – לאחר שעות של מאמצים – את בן-חנן ואת הנהג. בקשר תודרך בן-חנן כיצד להפסיק את הדימום החזק בירכו. מערכת הקשר החטיבתית הופנתה כולה להצלתם של בן-חנן והנהג. השניים פונו מהשטח, שעדיין לא נכבש על-ידינו, לאחר שווידאו שאין איש חי נוסף באזור, והועברו לבית-חולים בעורף" (עמוד 180). רס"ן יוני היה לא אחר מיוני נתניהו ז"ל, יוצא הצנחנים אשר פיקד במלחמה על כוח מסיירת מטכ"ל. בעבור חילוץ זה, עליו פיקד, ופעולות נוספות עוטר נתניהו בעיטור המופת. רבות נכתב לימים אודות קהלני וחטיבה 7, במיוחד לאור ספרים דוגמת "על בלימה" מאת אבירם ברקאי(שנועד להשיב את כבודם האבוד של לוחמי חטיבת השריון 188), אולם לא ניתן להכחיש כי קהלני ולוחמיו, כדברי רפול בתום קרבות הבלימה, הצילו את עם ישראל (זה אמנם נשמע קצת בומבסטי אבל חזית רמת הגולן היתה, כשם הספר שכתב ברקאי, תלויה על בלימה). קהלני עוטר על גבורתו במלחמת ששת הימים בעיטור המופת, ועל האופן בו לחם והנהיג את גדודו במלחמת יום הכיפורים עוטר בעיטור הגבורה. לימים שירת כמפקד חטיבה 7, פיקד על אוגדה במלחמת לבנון ועל המכללה לפיקוד ומטה. הספר כתוב היטב והקורא אוחז בו ולא מרפה, ואינו יכול שלא להשתאות נוכח אומץ הלב שהפגינו לוחמי צה"ל נוכח תנאי פתיחה קשים ונחיתות מספרית מובהקת. הקריאה בספר מרתקת ומלמדת. מומלץ בחום רב ללוחמי ומפקדי צה"ל, לחובבי מדע המדינה וההיסטוריה הצבאית יש מה ללמוד!!!”

“אחד הספרים הטובים שנכתבו על המלחמה הניבזית ההיא שתפסה אותנו ביום הכיפורים. מלחמה שבעקבותיה מדינת ישראל לא חזרה להיות מה שהייתה ורבים מאיתנו כולל אני לא חזרנו משם במובנים רבים אנו עדיין תקועים בה. מי שידבר על נצחון גדול תשכחו מזה יצאנו משם חבולים ומוכים לדורות. הספר הזה מתאר היטב ובמדוייק את מה שהיה... קראתיו מזמן אבל זכור לי שלקראת סיום הספר הוא מספר שאחרי שקהלני עבר את כל מדורי הגיהנום והיה בדרכו לחזור לביתו נודע לו שאחיו וגיסו נפלו - ימים איומים. הספר מומלץ כי חייבים לזכור ולא לשכוח. כי אנו עדיין במצב מלחמה וצריך לעשות ממש ממש הכל שדבר כזה לא יחזור.”

“מסמך אישי מרתק על קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים על ידי גדוד 77 של חטיבה 7. כתיבה ברורה, קולחת, מרגשת ומפרגנת, ובה בעת צנועה ומדברת בגובה העיניים. אשרינו שיש לנו גיבורי ישראל כמו האיש הזה”

“ספר שנכנס לפנתאון של הסיפורת הצבאית. מלחמת יום הכיפורים מעיניו של קצין מדרג בינוני. מספק הצצה חשובה לעולם הקרבות הקשים וגילויי הגבורה של שדה הקרב במלחמה. ספר חובה לכל מי שמתעניין בסיפורת צבאית, וגם למי שלא.”

“"החלטתי שזוהי שעת המפנה הגדול – לעלות לעמדות. חששתי מאוד שלא כל הטנקים יוכלו לשמוע אותי, וחשבתי על דרך חדשה לפנייה אליהם. כל דקה שחלפה היתה לרעתנו. הסורים היו מסוגלים לעלות על עמדותינו ואנחנו לא היינו מסוגלים לפגוע בהם. לא ייתכן שניסוג, חשבתי לעצמי, לא ייתכן שלא אצליח להעלות את הטנקים לעמדות. "תחנות 'שוטר', כאן המג"ד. תראו באיזה אומץ עולה האויב לעמדות כלפינו. אני לא מבין מה קורה לנו, הרי הם בסך הכול ערבים ואנחנו חזקים מהם, התחילו בתנועה לפנים, וישרו איתי קו, אני מנפנף בדגל. נוע!" דיברתי בשקט, ורק את סוף דבריי הדגשתי בצעקה. לפתע כאילו השתחרר קפיץ סמוי. הטנקים החלו לנוע קדימה, מי מהר ומי לאט" (עמוד 135). הספר "עֹז 77" (הוצאת שוקן, 1976) מאת אביגדור קהלני (לימים תא"ל), אשר לחם כמפקד גדוד הטנקים 77 בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, מתאר את לחימת הגדוד כנגד שיטפון הצבא הסורי ועל קרבות הבלימה הקשים, ובהם קרב עמק הבכא. הקורא נחשף דרך הספר באופן בלתי אמצעי ללבטיו ובפחדיו של מפקד ולוחם, אשר נתון בנחיתות קשה אל מול אויב נחוש ורב עוצמה, אולם דבקותו במשימה, יכולתו למצות את כוחותיו והאמצעים שברשותו הופכים את הקרב לשקול. גדוד 77 החל את המלחמה עם 44 טנקים, אולם מיד בתחילתה סופחות שתיים מן הפלוגות לכוחות אחרים ומצבתו עמדה על כ-20 טנקים. בעמק הבכא בבוקר ה-7 באוקטובר 73', בלם הגדוד כ-100 עד 110 טנקים, כשבתום הקרב נותרו ברשות הגדוד כשמונה טנקים מתפקדים. יומיים לאחר מכן, ב-9 בחודש, בסיום הקרב נותרו רק כחמישה טנקים שלא נפגעו ולהם מעט תחמושת ודלק. באותו יום לחם הגדוד בכוח בן 150 ל-160 טנקי טי-62, ולמרות שלא קיבל סיוע אווירי וארטילרי השמיד את רובם. אחד הקטעים שריגשו אותי במיוחד בספר תואר באופן לקוני כמעט. הקטע נוגע לחילוצו של המג"ד יוסי בן-חנן, אשר שב מחו"ל עם פרוץ המלחמה, לאחר הקרב הכושל לכיבוש תל שאמס. בן-חנן היה חברו הקרוב של מח"ט 7, אל"מ יאנוש בן-גל, והלה לא ויתר ושלח כוח מיוחד למשימת חילוץ נועזת מן השטח שבשליטת הצבא הסורי. "יאנוש ארגן כוח קטן, בפיקוד רס"ן יוני מהצנחנים, ובסיוע יוסי, סגנו של יוס, הוא חילץ – לאחר שעות של מאמצים – את בן-חנן ואת הנהג. בקשר תודרך בן-חנן כיצד להפסיק את הדימום החזק בירכו. מערכת הקשר החטיבתית הופנתה כולה להצלתם של בן-חנן והנהג. השניים פונו מהשטח, שעדיין לא נכבש על-ידינו, לאחר שווידאו שאין איש חי נוסף באזור, והועברו לבית-חולים בעורף" (עמוד 180). רס"ן יוני היה לא אחר מיוני נתניהו ז"ל, יוצא הצנחנים אשר פיקד במלחמה על כוח מסיירת מטכ"ל. בעבור חילוץ זה, עליו פיקד, ופעולות נוספות עוטר נתניהו בעיטור המופת. רבות נכתב לימים אודות קהלני וחטיבה 7, במיוחד לאור ספרים דוגמת "על בלימה" מאת אבירם ברקאי(שנועד להשיב את כבודם האבוד של לוחמי חטיבת השריון 188), אולם לא ניתן להכחיש כי קהלני ולוחמיו, כדברי רפול בתום קרבות הבלימה, הצילו את עם ישראל (זה אמנם נשמע קצת בומבסטי אבל חזית רמת הגולן היתה, כשם הספר שכתב ברקאי, תלויה על בלימה). קהלני עוטר על גבורתו במלחמת ששת הימים בעיטור המופת, ועל האופן בו לחם והנהיג את גדודו במלחמת יום הכיפורים עוטר בעיטור הגבורה. לימים שירת כמפקד חטיבה 7, פיקד על אוגדה במלחמת לבנון ועל המכללה לפיקוד ומטה. הספר כתוב היטב והקורא אוחז בו ולא מרפה, ואינו יכול שלא להשתאות נוכח אומץ הלב שהפגינו לוחמי צה"ל נוכח תנאי פתיחה קשים ונחיתות מספרית מובהקת. הקריאה בספר מרתקת ומלמדת. מומלץ בחום רב ללוחמי ומפקדי צה"ל, לחובבי מדע המדינה וההיסטוריה הצבאית יש מה ללמוד!!!”

“אחד הספרים הטובים שנכתבו על המלחמה הניבזית ההיא שתפסה אותנו ביום הכיפורים. מלחמה שבעקבותיה מדינת ישראל לא חזרה להיות מה שהייתה ורבים מאיתנו כולל אני לא חזרנו משם במובנים רבים אנו עדיין תקועים בה. מי שידבר על נצחון גדול תשכחו מזה יצאנו משם חבולים ומוכים לדורות. הספר הזה מתאר היטב ובמדוייק את מה שהיה... קראתיו מזמן אבל זכור לי שלקראת סיום הספר הוא מספר שאחרי שקהלני עבר את כל מדורי הגיהנום והיה בדרכו לחזור לביתו נודע לו שאחיו וגיסו נפלו - ימים איומים. הספר מומלץ כי חייבים לזכור ולא לשכוח. כי אנו עדיין במצב מלחמה וצריך לעשות ממש ממש הכל שדבר כזה לא יחזור.”

“מסמך אישי מרתק על קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים על ידי גדוד 77 של חטיבה 7. כתיבה ברורה, קולחת, מרגשת ומפרגנת, ובה בעת צנועה ומדברת בגובה העיניים. אשרינו שיש לנו גיבורי ישראל כמו האיש הזה”

“ספר שנכנס לפנתאון של הסיפורת הצבאית. מלחמת יום הכיפורים מעיניו של קצין מדרג בינוני. מספק הצצה חשובה לעולם הקרבות הקשים וגילויי הגבורה של שדה הקרב במלחמה. ספר חובה לכל מי שמתעניין בסיפורת צבאית, וגם למי שלא.”