הביקורת נכתבה ביום שני, 28 בנובמבר, 2011
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
קראתי במשך השנים לא מעט ספרים על ההיסטוריה / התרבות האמריקאית בכלל ועל וודי גאטרי בפרט שהוא אחד מהאמנים שאמצתי ללבי. כמו גם ספרו האוטוביוגרפי "נועד לתהילה" (Bound For Glory) שבוב דילן בתחילת דרכו הגדיר את הספר הזה כספר התנ"ך שלו. להזכיר בקצרה שגאטרי נחשב בתקופת השפל הכלכלי הגדול של ארה"ב בתחילת המאה הקודמת, לגיבור מעמד הפועלים ודילן עזב את ביתו במינסוטה בכדי לפגוש את אלילו הנערץ והם בסוף נפגשו כשהוא שכב כבר על ערש הדווי שלו. דילן כמובן הוא רק נציג אחד מתוך דור שלם של תחיית הפולק האמריקאי, שהוא נחשב פעם לדובר שלו.
נכון שדברים השתנו בשנים האחרונות, במיוחד בהתחשב לעובדה שאמן כמו בילי בראג לקח משיריו הגנוזים, הלחין והקליט אותם ברוח ימינו, וזה מובא בספר רק באחרית-דבר, אבל מלבד זאת ספרו של ג'ו קליין מחייה את וודי גאטרי ואת התקופה שלו בקסם כתיבתו כמו שאף אחד לא עשה זאת לפניו, ואת ההמלצה לקרוא את הספר אני קיבלתי כשהקשבתי למארז ההופעות של ברוס ספרינגסטין 1975-1985.
לפני שספרינגסטין (ואני בכוונה לא מציין את העובדה שהוא מכונה "הבוס", כי גאטרי סלד מאותה גווארדה שמנה שחונקת את כולנו) מבצע את שירו "This land is your land" שנכתב כשיר הימנון הוא משתף את הקהל בחוויה שהיתה לו אישית כשקרא את הספר הזה, אז אחרי המלצה כזאת ובמיוחד כמי שאוהב את המוסיקה האמריקאית השורשית וזו החדשה שצמחה והתפתחה לא מעט בזכותה ראיתי לעצמי כחובה להשיג את הספר הזה, ואכן כך עשיתי כשרכשתי אותו באחד הביקורים שלי בארה"ב.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
