השפה היא ההמצאה האנושית הגדולה מכולן. שפה היא לא רק הדרך בה אנחנו מתקשרים, היא עצם היכולת שלנו לחשוב, לדמיין, להבין את עולמנו. והיא עוצבה במשך הדורות למה שאנחנו מכירים היום, ויש האומרים שמשל "מגדל בבל" היה אמת לאמיתה כי כל השפות (עשרות אלפים? מליונים?) התפצלו משפה אחת, זו בה הומו ספיינס היה צריך לומר לרעהו "הסח את דעתו מלפנים ואני אפתיע אותו מאחור"...
הספר הזה לוקח אותנו למסע מרתק של ההשתלשלות שהביאה לשפה אותה אנחנו מכירים היום. כל אחד מכיר את האנכרוניזם שאנחנו חווים כשאנחנו קוראים טקסט עתיק (תנ"ך, שייכספיר ואפילו תרגומים ישנים מאמצע המאה העשרים) כולם מחייבים אותנו למאמץ, חלקם מובנים לנו חלקית או לא מובנים כלל. דויטשר מבאר בספרו את הסיבות והכללים לפער הגדול הקורה באותה שפה בתקופות שונות.
המבנים הלשוניים המתוחכמים בהם אנו משתמשים כלאחר יד הלכו והשתכללו עם השנים, ועוצבו כפי שחלוק-נחל מתעצב: המון משתמשים הוסיפו וגרעו, ליטשו, עידכנו, הדגישו חסכו והרסו. היום יש לנו שפה שמאפשרת לנו לבטא רעיונות מתוחכמים ומופשטים, מאפשרת לנו למתוח את גבולות האינטלקט שלנו להרחיבו ולהנות מפירותיו. אך אל לנו לטעות - השפה ממשיכה להתעצב ולהתעדכן וחמישים שנה מהיום קורא ספרים מן הסתם יתאמץ כדי להבין את השפה הארכאית בה דיברו ב 2011.
הספר גרם לי הנאה רבה. דויטשר - בלשן ומתימטיקאי - ניחן בכישרון כתיבה וחוש הומור, שהפך נושא תאורטי למעניין ומעשיר. כל מי שמתעניין במילים (כולכם מן הסתם), בפילוסופיה ובאנשים - יפיק הנאה ותועלת ממנו.
*


















