ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 בינואר, 2022
ע"י strnbrg59
ע"י strnbrg59
מאחר והספר משווק כתאוריה של התפתחות לשון בני אדם, נושא רחב למדי, כדאי להתחיל עם מה זה לא. זה לא על אטימולוגיה — התמרתן של מילים נבחרות בדרכן מלטינית לצרפתית והלאה לאנגלית. זה לא על אילן היוחסין של שפות העולם (הודו-אירופאית ובנותיה היוונית, הלטינית, הפרסית וכו'). זה לא על העבר הרחוק כשעברנו מנהמות קופים ללשון בסיסי.
מה כן? זה ספר על השתכללות והידייקות הלשון. על התפתחות נטיות הפעלים (זמן עבר-הווה-עתיד, גוף א'-ב'-ג'), על מילות קישור משעבדות ומאחות, תווית הידוע, מילות יחס וכל יתר המנגנון שמאפשר לנו לבטא את רחשי ליבנו על כל דקויותיהם. או אם תרצו, על המעבר מ-"דוד הורג לביאה צאן חי" ל-"דוד, למוד נסיון מר, הרג את הלביאה לפני שהיא הספיקה להתנפל על צאנו."
אולי תתפלאו, אבל זה מעניין! תחשבו רגע על שמות גוף (אני, אתְּ...) השימוש בשמות גוף מעיד על גמישות שכלית לא מבוטלת: כשאתם שומעים אותי אומר "אני", אתם צריכים לדמיין את עצמכם במקומי, הרי "אני" מצביעה על גוף משתנה (שלא כמו "דוִד" המצביעה על גוף קבוע). ודומות מאד לשמות גוף, מבחינת הדרישה השכלית, הן המילים המצביעות — זה, זאת, אלה, ההוא, פה, שם. כי שוב, ה"פֹה" שלי הוא ה"שַׁם" שלך. ומדרישה שכלית דומה, למשהו מדהים: בהרבה שפות שמות גוף ומילים מצביעות נגזרות מאותם מקורות! לעתים הן אותה מילה ממש: בלטינית, "היא" ו"שַׁם" שתיהן "illa", "הוא" ו"פה" שתיהן "hic".
משם, לסיומות והתחיליות שמביעות, ברוב השפות, את נטיות הפעלים ושמות העצם. הדוגמאות באות בעיקר משפות אירופה, אבל פרק ארוך מוקדש לפועל השמי. מסתבר שכל העניין של שורשים ובניינים די בעייתי בשביל התאוריות שמסבירות כל כך יפה את הפועל האנגלי-צרפתי-לטיני.
המעניין מכל הוא פרק אחד מוקדש לא להתפתחות אלא להיפוכו, למעין שחיקה של הלשון. הכיצד? נו, תסתכלו על האנגלית. לפועל בזמן הווה ישנן שתי צורות: come, comes. אבל לפני 700 שנה היו ארבע: come, comest, cometh, comen. ולא זו בלבד כי גם עניין שמות העצם היה יותר מורכב. כיום, בַּצֶק זה סתם dough. אבל לפני אלף שנה (כשבצק היה "dag") הייתה צורה נוספת, "dage", לציין בצק בתור מושא. (ההבחנה בין נושא ומושא נשמרה בשמות גוף — I/me, she/her...) אבל כאמור, פעם זה היה נכון לכל שם עצם. גרוע מזה (אם כך לאמר) לפני אלפיים שנה, בשפה שקדמה לאנגלית, היו לשמות עצם אפילו יותר צורות מיוחדות — צורה למושא ישיר, למושא עקיף ועוד.
ולא רק אנגלית. הדיקדוק הצרפתי נראה כדיקדוק לטיני לילדים קשי תפיסה. כנ"ל יוונית מודרנית מול יוונית עתיקה, פרסית מודרנית מול פרסית עתיקה, הינדית מול סנסקרית.
התהליך הזה של שחיקה, או פישוט, לשונית הטריד הוגי דעות במאה ה-19 עד כדי כך שהם ראו בו תהליך התנוונות של המין האנושי. האמנם? נו, זה סיפור ארוך וכבר כתבתי מספיק. קראו את הספר!
15 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על גלגולי לשון - מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם
» ביקורות נוספות על גלגולי לשון - מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפר, הסרטון נחמד, אבל אזכיר לך את מה שאמרתי כבר
לבת-יה: נושא הספר אינו "שיבושי לשון" או "לשון תת-תקנית".
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
קטע של יורם טהרלב על רידוד העברית.
https://www.youtube.com/watch?v=m8KB1SbUZUs |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
הלוואי. הכנסייה הקטולית נטשה את הלטינית עוד
ב-1962 כשהוחלט לא רק לעבור לתפילות בשפה המקומית אלא לאסור על תפילה בלטינית. (זה מה שנקרא, שליטה מרכזית!) החלטה הרת אסון, לדעתי. בענייני דת, הקלה בדרישות לא משיגה את המטרה (שהיא, תמיד, לקרב נפשות לדת). מוסד דת שנותן הנחות סתם משדר חוסר בטחון עצמי, מה שמעורר בוז בקהל. אני אישית אינני יהודי אדוק, אבל בכל זאת אני רוחש כבוד מסויים לקנאים.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אם היא שם והוא פה, לא פלא שרק נזירים ונזירות מדברים לטינית.
מאז ומתמיד מתלוננים על שחיקת השפה אבל ככה זה. ועדיין נשארו באנגלית מספיק מילים כדי לדחוף אותן בלי הכרה גם לעברית. יש אנשים שפשוט מדברים באנגלית בתעתיק עברי. ביום טוב זה משעשע אבל בגדול אני אומרת: what the fuck?! |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בת-יה, הנושא של שפה תת-תקנית (ומה יש לעשות לגביה) אינו עניינו של הספר הזה.
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
strnbrg59, תודה. הסתמכתי על מחקרים בשפה העברית, בעיקר אלה שחקרו את העברית הספרותית בייחס לעברית המדוברת.
וכמו תמיד גם במחקרים אלה נרשמו חילוקי דעות בין אלה שטענו שהשפה מתנוונת לבין מי שטענו שכך בדיוק שפה צריכה להתפתח. |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בת-יה, מגיעה לך תשובה יותר עניינית.
השחיקה הנידונה בספר לא באה לידי ביטוי בעברית במידה כל כך בולטת. (הנה דאגה אחת פחות לעם ישראל!) אבל, רק להדגים במה מדובר, אילו כן פקדה השחיקה הזאת את העברית, אז היינו עדים אולי להשמטת הסיומות מעל הפעלים ובמקום "היא כותבת" ו-"אנחנו כותבים" היינו אומרים סתם "היא כותב" ו-"אנחנו כותב". זה בערך מה קרה לאנגלית בשבע מאות השנים האחרונות. ברור שאפשר לחיות עם זה...
|
|
|
אודי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
דעתך לא נחשבת כאן בת-יה, זהו פרי מחקר רב שנים לא פרי דעה.
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
נשמע מעניין. ובכל זאת לדעתי לא מתקיימת שחיקת שפה, אלא מדובר בשינוי שפה.
גם אם יש פחת במילים, כנראה בגלל שלא היה בהן יותר צורך, הרי שנוספות מילים חדשות בהתאם לשינוי החיים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מרתק ביותר!
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעניינת על ספר מעניין מאד.
|
|
|
שוער הלילה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אכן, ספר מצויין ומעשיר.
וגם הסקירה משובחה. |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה עמיחי.
תודה פרפר. מין ניטרלי (בנוסף לזכר ונקבה) נפוץ בין השפות ההודו-אירופיות. הוא קיים ברוסית, בגרמנית, בלטינית, והיה קיים באנגלית של לפני אלף שנה. היעלמותו מאנגלית גם מכל בנות הלטינית (ספרדית, צרפתית...) מעידה שוב על התופעה של שחיקה או התנוונות.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על סקירה מעשירה. ההבדלים בין השפות הם מעניינים.
בסנסקריט, למשל, יש שלושה מינים: זכר, נקבה וניטרלי, ויש נטייה להשתמש באופן טבעי בצורת הסביל דווקא. בכל שפה יש מילים, שכנראה היו יותר חשובות לדוברי אותה השפה, ולהן יש גם מילים נרדפות רבות, בעוד שמילים אחרות זוכות להתייחסות מועטה. בתרגום משפה לשפה, קורה לעיתים שמילים שונות בשפת המקור משוטחות בתרגום למילה אחת בשפת היעד. הספר הזה ממתין אצלי לשעתו היפה, שעוד תגיע. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה לעילא ולעילא על נושא מרתק.
|
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
נושא מעניין. שפה חיה שמשתמשים בה מאות ואלפי שנים עוברת שינויים. רק שפות מתות נשארות כפי שהיו.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
