ביקורת ספרותית על מפת העולם הבלתי נראה מאת טאש אוו
ספר לא משהו

---

ניסיון לערבב הכל בכל. התוצאה סלט ספרותי שבו לא ברור מי נגד מי למה ומתי.
לכאורה , הסיפור מתחיל בשניים, קרל ואדם, אחד אידאליסט השני יתום שנלקח מבית יתומים.
אחר כך כמו בקליידוסקופ מופיעות דמויות, וכמו בקליידוסקופ הן צצות בכל מקום מעורבבות עם ארועים מהמהפכה של סוקרנו, מעט תבלין של ההיסטוריה היחודית של אינדונזיה, קצת רוטב של בחישה אמריקאית והרי לפנינו סלט.
הבעיה שחומרים כאלו נפלאים שווים לשלושה ספרים, או אפוס כמו מלחמה ושלום. שם לדמויות יש זמן להופיע, להציג את עצמם לפעול ולהיות חלק מהעלילה.
וכאן הכל קצר , לפני שאתה יודע במי המדובר , הוא נעלם כדי להופיע באפיזודה אחרת.
בקיצור מעייף. לא תורם לחויית הקריאה ולא להבנת אינדונזיה.
בקיצור, אם מישהו חושב על סיפור נוסח דיקנס ,או אפילו רומן רומנטי עם הפי אנד, זה לא.
החיובי בספר:
כמו שנוגסים באוכל מזרח רחוק מתובל, ומקבלים הלם,כך הספר מביא לתודעה כי כדאי להתעמק ולקרוא על התרבות, ההיסטוריה והמרכיבים החברתיים של אינדונזיה. אין זו מדינה אחת אלא אוסף של תרבויות.
אבל לא בספר זה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מפת העולם הבלתי נראה