כנף הדרקון – מחזור שער המוות 1 / מרגרט וויס וטרייסי היקמן
מספר עמודים: 427
שנת הוצאה: 1990, תרגום והוצאה בעברית 1993.
הוצאה לאור בעברית: אופוס
מחזור שער המוות הנה אחת מסדרות הפנטסיה הזכורות לי לטובה מילדותי. קראתי את הספר הזה אולי כשהייתי בן עשר, אינני זוכר בדיוק מתי. האמת היא שגם זכרתי מעט מאד מהספר עצמו. זכרתי רק שתי דמויות ראשיות מתוכו, ואת העובדה שהיו שם ספינות דרקון קסומות. אבל אני כן זוכר שהוקסמתי לחלוטין בעצמי. התחושה שנותרה בקרבי במשך כל השנים הללו הייתה תחושה שהסדרה הזו היא אחת מסדרות הפנטסיה הטובות שישנן, ולכן מאד חששתי להתחיל לקרוא אותה שוב פעם, פן העדשות של גילי יחשפו אי אילו פגמים בספר ויגרעו מהחוויה שנשאתי עמי במשך כל השנים הללו.
בכל זאת קראתי את כנף הדרקון, ואינני מצטער על כך.
מגב הספר:
הספר הראשון במחזור 'שער המוות - סדרה חסרת תקדים הכוללת שבעה ספרים, העומדים כל אחד בפני עצמו והמביאים את אומנות יצירת העולמות לדרגה חדשה. כל אחד מארבעת הספרים הראשונים מתרחש בעולם שונה, מציאותי לחלוטין. צוות קטן של גיבורים קבועים חוקר את כל העולמות ומגלה את סיפורם. בשלושת הספרים האחרונים מתחילות הדמויות לגלות עולמות חדשים - מקומות שאליהם יוכלו להגיע רק אם יסכנו את חייהן ויעברו דרך שער המוות - מעבר המוביל לקרב האחרון.
ומה אני חשבתי:
אני מאד נהניתי ממנו. הוא התחיל בצורה מאד לופתת, וזרק אותי ישר לתוך עלילה המתרחשת בעולם בדיוני. בלי אקספוזיציה ארוכה ומייגעת, בלי תיאורים של העולם ומערכות הקסם. ישירות אל העלילה המותחת ואירוע משמעותי מאד בחייו של אחת מהדמויות הראשיות בספר, הוגו היד – שהוא אחד משתי הדמויות שזכרתי מהספר.
ככה אני אוהב שספרים מתחילים. העמודים הראשונים של הספר צריכים ללפות את הקורא ולגרום לו לחשוב שבאמת יש כאן משהו. ואם אין דבר מה אשר מושך את תשומת הלב, הקורא מאבד עניין מהר מאד, ולעתים אף נוטש את הספר.
כל שאר הדברים, תיאור העולם והגזעים והקסם שבו, כל אלו הגיעו בצורה הדרגתית ובמינונים קטנים, לאט לאט, תוך כדי התקדמות העלילה של שתי הדמויות הראשיות (בהתחלה לפחות) – הוגו היד ולימבק מנעולן. לאחר מכן, מתווספות עוד זוויות ראייה של דמויות אחרות כמו האפלו (הדמות השנייה שזכרתי מהספר) ואחרות.
אנו מגלים ביחד עם העלילה המתפתחת עולם השרוי במצב קשה ביותר. עמים שלמים נלחמים על מקורות מים נדירים ביותר, מלחמת אזרחים משתוללת באחת הממלכות, מזימות פוליטיות נרקמות מאחורי גבם של מנהיגים. הרבה מסתורין – למה חלק מהדברים בספר מוזכרים שם, מה תפקידם, מה הם אמורים לעשות.
אתאר טיפה את העלילות הראשיות:
1) הוגו היד הוא רוצח שכיר שנתפס ונגרר אל הגרדום, באחד מהאיים המעופפים של הממלכה התיכונה. אולם ברגע האחרון ניצל על ידי קוסם המלך בכבודו ובעצמו. הוא מובא בפני המלך ונשכר לבצע משימה נוראית, שלא בטוח שאפילו הוא, רוצח אכזר וקר רוח, יוכל לעמוד בה.
2) לימבק מנעולן הוא גמד המתמחה בנשיאת נאומים, בממלכה התחתונה הקרויה דרבלין. הוא מנהיג ארגון אשר קורא לשאר העם להתכחש לחיים הרגילים שהכירו וידעו עד כה, להתחיל לשאול שאלות לגבי סביבתם, והסיבה שהם נמצאים בממלכה התחתונה, מוכת הסערות. והחשוב מכל, להתחיל ולחקור את המכונה הענקית אשר מנהלת את חייהם במשך מאות שנים, אשר שעבדה אותם, ולנסות ולהבין מה תפקידה של המכונה, הבעט-מקרקשת, מה מטרתה ולמה היא עושה את הדברים שהיא עושה. השאלות הללו מובילות את לימבק לעימות עם מנהיג הגמדים, אשר דוגל בשיטות הישנות, של אמונה עיוורת והמשך החיים כפי שהיו עד כה.
שתי העלילות הנפרדות, של הוגו ושל לימבק, מתפתלות ומסתבכות עד אשר נפגשות בעצמה ומשם מסתעפות להן עלילות חדשות.
מה אהבתי בספר:
1) העלילה – כמו שאמרתי, העלילה מאד מעניינת, מסקרנת, מותחת וגורמת לקורא רצון עז להמשיך לקרוא.
2) הדמויות – מרבית הדמויות מאד מעניינות. כל אחת מהן עוצרת בתוכה מסתורין כלשהו, אשר נחשף לאטו עם התקדמות העלילה. דמויות שנראות תמימות מסתברות כערמומיות ונבזיות, דמויות "רעות" מצטיירות לאטן כאצילות. יש הרבה תהפוכות במהלך הספר, וכל אחת מהן בנויה היטב ומפתיעה. ושוב, זו הקריאה השנייה שלי את הספר. אומנם בקושי זכרתי משהו, אבל עדיין, העלילה והדמויות הצליחו להפתיע אותי פעמים רבות.
3) העולם – העולם של אריאנוס, עולם האוויר, הוא כל כך מלא פוטנציאל. כל כך מיוחד ומופלא. איים מעופפים בשמיים, מערבולות עוצמתיות, ממלכות מנותקות אחת מהשנייה. דרקונים וספינות קסם אשר חורשים את הרקיע. אפשר לדחוף לעולם הזה עוד 20 עלילות, ובאיזשהו מקום הרגשתי שלא היה שם מספיק מהעולם. אולי יותר מדי עלילה ופחות מדי העולם, לא יודע. למזלי, אני זוכר שאריאנוס עושה קאמבק בספרים החמישי, השישי והשביעי של הסדרה, ואני מצפה לכך. משהו בעולם הזה פשוט מרתק.
מה פחות אהבתי:
1) גם העלילה – בכל זאת קראתי את הספר עכשיו בגיל 37, והעיניים שלי שונות מעיניו של ילד בן 10. היו הרבה נקודות מריחה בעלילה, שהרגשתי שאפשר לוותר עליהן. גם מספר מקרים של חורים קטנים בעלילה שלא הוסברו בצורה מספקת. בסה"כ לא משהו שהורס את ההנאה מהספר, אבל בכל זאת טיפה הפריע לי פה ושם, וגם קצת גלגלתי עיניים, כי יכלו לסגור את הנקודות קצת יותר טוב.
2) גם הדמויות – חלק מהדמויות היו צפויות להחריד, וטיפוסיות מאד. למשל, מסתבר שיש רע אחד בספר, והוא ממש רע טיפוסי שרוצה להשתלט על העולם. והסיבה שהוא רוצה להשתלט על העולם היא די אידיוטית לדעתי. בכלל, כל הקטעים שעסקו בו, לדעתי יכלו לעבור שיפוץ בכיף וכתיבה מחודשת. אולי בתור ילד זה עבר, אבל בתור מבוגר זה צרם לי.
3) אנדרלמוסיה ובלגן – היו הרבה קטעים בספר, שבהם הרבה דמויות נמצאות יחדיו ומדברות, או שזה קטע של אקשן או מתח. במהלך הקטעים הללו הייתה קפיצה מטורפת בין זוויות הראייה של כל הדמויות, והרבה פעמים התקשיתי לעקוב ולהבין איזו דמות בעצם היא הראשית כרגע, או איזו דמות אומרת את המשפט וכו. לא הייתה הפרדה בין זוויות הראייה, אלא פשוט קפיצה מדמות לדמות. לדוגמא, בפסקה אחת מסופר מזווית הראייה של דמות אחת, בפסקה הבאה אנחנו כבר בזווית של דמות שנייה. באמצע הפסקה של הדמות השנייה זה עובר לדמות שלישית, ובפסקה הבאה זה חוזר לדמות הראשונה.
סה"כ החוויה הייתה מאד כיפית, מאד מהנה, ואני שמח שהחלטתי לקרוא שוב את הסדרה, וכמובן שאמשיך לספרים הבאים וגם מבטיח לסקור כל אחד ואחד מהם.
מחזור שער המוות, לדעתי, תמיד תהיה אחת מסדרות הפנטסיה הראויות שישנן, ותמיד יהיה לה מקום של כבוד. היא גם מראה את ההתפתחות של הסופרים אל מקום של יצירת עולמות מיוחדים יותר, כתיבה בוגרת יותר, יצירת עלילה מותחת יותר. למשל, כשקראתי את ספרי רשומות רומח הדרקון, בקריאה שנייה, היה לי מאד קשה. צלחתי את הראשון, בקושי סיימתי את השני, ואת השלישי עזבתי באמצע. ככול שנהניתי מהם בילדותי, הם לא הצליחו לשמור אצלי את החוויה כמבוגר.
אבל מחזור שער המוות עושה את זה היטב.
אז מי שלא קרא את הסדרה, אני ממליץ בחום, אין שם שום טריגרים משום סוג, גם האלימות היא מזערית ביותר, ומתאים מן הסתם לילדים.
ומי שקרא ואהב, יכול תמיד לקרוא שוב, כמוני.
