“אלי זעירא היה ראש אמ"ן יהיר וחסר סובלנות, בתקופה של לפני מלחמת יום כיפור הוא אסר על כפופיו להשמיע הערכות שונות לדעתו (ודעתו היתה- סבירות נמוכה למלחמה) וועדת אגרנט בהתאם לכך החליטה להדיח אותו מתפקידו, ובצדק.
הבעייה היחידה היא, שאמ"ן לא היה אחראי למצבו של צה"ל בשישה לאוקטובר 1973, וכשאני אומר מצב- אני לא מתכוון לשאלה האם היתה הפתעה או לא.
בשוך הקרבות, נתקבעה הדעה שלפיה חוץ מההפתעה בהתחלה- הכל עבד יופי, ולכן אין כאן מחדל של הצבא, אלא של אמ"ן בלבד.
הבעייה היא שזה לא מה שקרה במציאות.
די שנזכיר את הנקודות הבאות-
1) חיל האוויר- חיל האוויר דרש לפני המלחמה לקבל 48 שעות להשמיד את סוללות הטילים, במקביל- המטכ"ל ציפה ממנו לתמוך בסדיר ב-48-72 שעות הראשונות למלחמה, עד שיגוייסו מילואים, ואף אחד במטכ"ל לא שם לב לסתירה הזו!!!
2) חזית הצפון- בפתיחת המלחמה היו ברמת הגולן קרוב ל-100 אחוז ממה שתוכנת פיקוד צפון להגנה על רמת הגולן קבעה, מכאן ואילך היה כאן ניהול קרב שגוי של הפיקוד (אי הכנת עתודה פיקודית), למזלה של מדינת ישראל, המילואים התחילו להגיע לגולן עוד באותו יום (מה שלא היה צפוי לפי תוכניות צה"ל).
3) חזית הדרום- למרות שהיה ידוע מראש שלחי"ר המצרי יש טילי נ"ט, צהל לא נערך למלחמה בחי"ר חמוש. אלא חזרה למלחמה כמו ב-1967 של שריון בשריון. כאשר 80,000 חיילים מצרים חמושים בסאגרים חצו את התעלה, לא היתה לצבא תשובה לזה. חשוב להבין- זה לא משהו שמתקנים ביום או שבוע, זה מאלץ להפיק לקחים מתקריות קודמות (שהיו), לבנות תורת לחימה חדשה ולאמן את כל האוגדות הרלוונטיות לפיה.
כל הכשלים האלה- לא היו קשורים לשאלה מה אמ"ן אמר או לא.
זעירא מתקומם על נסיונו של משה דיין לחמוק מאשמה בועדת אגרנט בטיעון של "אני לא המומחה לנושא", ועל העובדה שאגרנט אכן טייחה את העובדה שהסיבה היחידה שדיין היה שר ביטחון שש שנים לפני המלחמה נבעה מכך שהוא נחשב ל"מר ביטחון"- בטיעון שהיא לא עוסקת בדיין ספציפית, אלא בשר ביטחון וירטואלי כלשהו, וקבעה שלא היה סיבה לצפות ממנו לנהוג אחרת. מיותר להזכיר שהעם היושב בציון לא קיבל את המסקנות המגוחכות האלה ושלח את דיין לכל הרוחות, כמה שנים לאחר מכן ועדת כהן לא היססה לשלוח שר ביטחון ו"מר ביטחון" אחר על הרבה פחות ממה שדיין עשה.
לסיכום- הספר מומלץ ביותר, גם מי שכועס ורותח על זעירא ויהירותו- לא הוא אשם בתפקוד הקלוקל של צה"ל במלחמה, באלפי ההרוגים, אלא היוהרה שהשתלטה על הצבא אחרי 1967, והתחושה שהערבים תמיד יילחמו כמו ב-1967.”
