ביקורת ספרותית על תעלוליה של ילדה רעה מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר מעולה

---

תעלוליה של מדינה רעה (כולכם לא הבנתם כלום)

יש ספרים שאחרי שאני מסיים אותם הם ממשיכים לנדוד לי בראש ולא לשחרר, אני נקשר לדמויות באופן עוצמתי. מוצא את עצמי מחפש מכר שקרא את הספר על מנת שאוכל לשוחח עמו ולהעביר חוויות. כשאני לא מוצא, אני בדרך כלל מתחיל להכריח את הסובבים אותי לקרוא את הספר. השלב השלישי הוא להשתמש בבלוגים ופורטלים על מנת לקרוא מה חשבו אחרים ואולי מנוע החיפוש ימצא לי ביקורת טובה. אני תמיד קורא ביקורות רק אחרי שקראתי את הספר.
כשסיימתי את ספרו של מריו ורגס יוסה, תעלוליה של ילדה רעה, ישר הפעלתי את גוגל במכשיר הנייד שלי, אפילו לא קמתי למחשב מרוב התרגשות, אבל הפעם הרגשות שהציפו אותי היו עמוקים הרבה יותר. לא רק שהתחברתי לעלילה וכושר הסיפור של ורגס אלא גם חשבתי שהמטפורה גאונית. בביקורות שקראתי לא הוזכרה שום מטפורה, כל הכותבים רואים את הספר כסיפור של אהבה בלתי אפשרית אך חסרת גבולות לאשה שטן – ילדה רעה. אשה שממררת את חיי הגיבור אך הוא מכור לכאב ולא יכול לשחררו. איימן סיכסק בביקורתו מיולי 2007 מתחיל בסיכום: ""תעלוליה של ילדה רעה" מסמן במידה בלתי מבוטלת תפנית מעיסוקו של ורגס יוסה במציאות פוליטית ובהשלכותיה על הפרט, ומתאר מעקב אחר המשיכה של הגיבור אל אישה מסתורית, ההופכת בהדרגה לאובססיה." יותר מאוחר הוא מציין שורגס מזכיר את "המציאות הפוליטית שבתוכה מתקיים הרומאן ... כפרי ההתעקשות של הסופר לנסות להוסיף מימד פוליטי לספר בכל מחיר. "
אז מר איימן הנכבד – לא הבנת כלום! סיפור האהבה בין ריקרדיטו והילדה הרעה הוא מטפורה למערכת היחסים בין הפרואנים למדינתם הסוררת. האכזבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, התקופות הקצרות של רוגע ותקווה לעתיד טוב יותר שתמיד מתנפצות עם הפיכה צבאית או שליט טיפש שמתעלל באזרחיו. הגעגועים לאהבת הילדות במירפלורס ואביה של הילדה הרעה שהוא בן תערובת פשוט אך אין בו כל רוע, הם הגעגועים לפרו של פעם ללא ההתחזות לאומות אחרות.
הפרצופים השונים שעונדת ילדה רעה הם פרצופיה של פרו, במקורה היא ילדה פשוטה בת למשרתים, לאחר מכן היא מתחזה לליברלית ומתירנית כמו שכנתה צ’ילה. לאחר תקופת העלמות היא חוזרת כחיילת הנאבקת לבצע הפיכה צבאית וכך זה ממשיך. אך תמיד יש אכזבה – בגידה מצד הילדה הרעה ושרשרת של ידיעות מדודו של ריקרדיטו על כמה רע בפרו. בקטע הממושך היחיד שבו הגיבור חווה שלווה מאשתו – פרו חווה תקופה של תקווה, אך כמובן ששוב היא מתנפצת לו בפרצוף כמו הגלים שמרסקים את שוברי הגלים של לימה (עוד מטפורה).
לא סתם הרומן האכזרי ביותר של ילדה רעה הוא עם יפני ומערכת היחסים שלה עם אדונה בלתי נשלט, תזכורת לקהילת המהגרים היפנית הגדולה בפרו ומנהיגי פרו שיצאו מתוכה.
הכתיבה מבריקה, משתמשת ברגשות העמוקים ביותר כדי לדון בנושאים פוליטיים ולאומיים. יש בספר גם סוג של רקוויאם יאוש והשלמה. פרו תמשיך לאכזב אך הפרואנים ימשיכו לאהוב אותה בכל ליבם.
ספר מעולה!

» ביקורות נוספות של דןדן טוטורנר
» ביקורות נוספות על תעלוליה של ילדה רעה